חטאת יורש / נזיר כז ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הברייתא המובאת בסוגייתנו לומדת מהמילה 'קרבנו' האמורה בתורה שאדם יכול להתכפר רק בקורבן שהוא עצמו הפריש, ולא בקורבן שאביו המת הפריש על אותו חטא. התוספות שאלו על כך שאלה מתבקשת – הרי הלכה למשה מסיני שחטאת שמתו בעליה תמות, ואם כן, ברור שחטאתו של האב מתה ואינה יכולה לכפר על הבן. אם כן, מדוע נצרכה הברייתא ללימוד מיוחד?
הרמב"ם בפירושו למשנה (כריתות ו, ז) כתב:
"אמרו לא יביאנה בנו אחריו, אינו רוצה לומר שלא יקריבנה בעד אביו, כי זה פשוט, לפי שחטאת שמתו בעליה תמות וכבר בארנו את זה, אלא רצה בכך לא יקריבנה בנו על חטאת עצמו".
מדבריו ניתן להבין שהיה מקום לומר שאכן יש לחטאת זו בעלים, שהרי הבן ממשיך את אביו, ולכן אפשר היה לחשוב שביכולתו להשתמש בקורבן אביו עבור עצמו, וכדי לשלול זאת נצרך הלימוד מן הפסוק.
