אין חכם כבעל חיסכון / רפי זברגר

נזיר כד ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

את תחילת המשנה בדף שלנו למדנו כבר בדף כ''א במאמר שלושת מצבי סליחה וכפרה.
נצטט חלק מהדברים של המאמר ההוא, ונוסיף קטעים מהמשך משנתנו:
תא שמע: האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה, ואחר כך הפר לה בעלה, אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר, ואם שלה היתה הבהמה - החטאת תמות;
אשה שכבר בעת נזירותה הפרישה בהמות לקרבנותיה בסיום הנזירות: חטאת, עולה ושלמים. לאחר מכן בעלה הפר את נזירותה. לגבי דין הקרבנות יש הבדל של מי היו הבהמות שהופרשו לקרבן. אם הבהמות היו של הבעל, הרי הוא נתן לה אותם על מנת שיוקרבו, ואם אין צורך בהקרבה, כיוון שהנזירות הופרה, הרי מתברר כי הנתינה של הבעל בטילה, והבהמות חוזרות להיות חולין לכל דבר ועניין.
אך אם האשה קיבלה את הבהמות על מנת שאין לבעל רשות בהם, הרי קדושתן אינה נפקעת עם הפרת הבעל, ואז יש לבהמה שהוקדשה לחטאת דין ''חטאות מתות''. שהרי זה אחד מחמשת המצבים עליהם נאמר דין זה, שאין מה לעשות אלא להכניסה ל''כיפה'' עד שתמות. בהמות שהוקדשו לעולה ושלמים יכולות להיות קרבות כדין קרבן נדבה.
הגמרא שם (כ''א:) ניסתה להוכיח מכאן כי הפרת הבעל אינו אלא ''מיגז גייז'' והנזירות שהייתה עד כה אינה בטילה, אלא רק מכאן ואילך, אך לבסוף דחתה את ההוכחה.
שם ציטטנו את המשנה רק לגבי קרבן חטאת של הנזירה, לאחר שבעלה הפר לה. משנתנו ממשיכה ופוסקת גם מה דינם של קרבן העולה והשלמים של הנזירה אם היו שלה (ולא של הבעל):
ועולה תקרב עולה,
כיוון שקרבן עולה יכול להיות גם קרבן נדבה, הרי ''אין בעיה'' להקריבו באופן זה למרות שבעלה הפר את הנזירות שלה ועתה אין היא יכולה עוד להקריבו כקרבן עולת נזירות, אלא תקריבהו כעולת נדבה.
שלמים תקרב שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.
להבנת קטע זה נקדים מספר הקדמות:
1. רוב קרבנות שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד – יום ההקרבה, והלילה והיום שלאחר מכן.
2. קרבן איל של נזיר הוא גם אחד מסוגי קרבנות השלמים אך יש בו מספר דינים יחודיים:
a. נאכל רק ליום ולילה כמו קרבן תודה (אשר גם הוא שלמים).
b. טעון הבאת לחם – חלה מצה אחת ורקיק מצה אחד.
c. זרוע של האיל טעון תנופה ביחד עם הלחם, והוא נאכל רק לכוהנים, בניגוד לזרוע של ''שלמים רגילים'' הנאכלים לבעלים. רק לאחר תנופה זו מותר לנזיר לחזור ולשתות יין.
פוסקת משנתנו כי לשלמי הנזיר לאחר הפרת הבעל, אשר הופכים להיות שלמי נדבה, בכל אופן נשאר דין אחד של שלמי נזיר ביחס לזמן אכילתו – נאכל רק יום ולילה. שאר דיני שלמי נזיר אינם נשארים ולכן לא מביאים לחם עם הקרבתו, וגם אין מניפים את הזרוע (לא כתוב במשנה אך במפרשים).
דין אכילת הזרוע של הנזירה שהפר בעלה, מצויה במחלוקת פרשנים, האם נאכלת לבעלים כמו שלמים רגילים, או רק לכוהנים כדין זרוע של איל נזיר. 
 

הנושא

אם שלה היתה בהמתה - חטאת תמות ועולה תקרב. היא מנא לה? האמרת: מה שקנתה אשה קנה בעלה!
שואלת הגמרא על משנתנו המחלקת בין מצב שהבהמות שהופרשו לקרבות הנזירה הינן של הבעל או של האשה:
כיצד ייתכן שיש לאשה בהמות משלה, והרי יש לנו כלל ''מה שקנתה אישה קנה בעלה'' ובעצם כל הבהמות שלה הופכות להיות נכסי מילוג, שרק הקרן שייכת לה אך הפירות שייכים לבעל. לפיכך לכאורה אין לה רשות להקדישם לקרבן?
אמר רב פפא: שקמצתה מעיסתה.
רב פפא מעמיד את המשנה במקרה שהאשה קבלה כסף עבור מזונותיה, אך לא הוציאה את כל הכסף וחסכה לעצמה. מתוך כספי החיסכון קנתה האשה את קרבנות נזירותה. קרבנות אלו הינם שלה.
איבעית אימא: דאקני לה אחר, ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן.
תירוץ נוסף מדבר על כסף או בהמות שקבלה האשה מאנשים אחרים, בתנאי שאין לבעלה רשות בהם. לדעת הסוברים כי תנאי כזה מועיל, הבהמות הללו הן שלה ולא של בעלה.
 

מהו המסר

התירוץ הראשון של רב פפא מדבר על חסכנות. האשה חסכה מכספה והחליטה להשתמש בכסף החיסכון עבור קרבנות נזירות.
נלמד מכאן על מעלת החיסכון בחיים. ידוע לכולם כי ישנם בלת''מים בחיים. דברים בלתי מתוכננים אשר ''נופלים'' עלינו מיד פעם, ואז אנו נמצאים לפני מצב בעייתי וקשה. מכשיר חשמלי פתאום מתקלקל, יש צורך בהוצאה בלתי צפויה לצרכי רפואה ל''ע, קלקול במכונית וכן הלאה על זה הדרך, מצבים רבים.
אין מתמודדים? איך ניתן להתכונן למשהו בלתי מתוכנן? איך אפשר להיערך למשהו שלא יודעים שיקרה, ולא יודעים מתי יקרה?
התשובה בגדול הוא תכנון כלכלי. תכנון של תקציב הוצאות מול הכנסות, ושאחד הסעיפים חייב להיות חיסכון כספי עבור בלת''מים עתידיים. אם השארנו בצד כסף עבור מקרים כאלו, הרי לא ניפול מן הרגלים, ולא ניכנס ללחץ מאותם מצבים, אלא נוכל להתמודד בקור רוח ובתבונה.
ישנם גופים ומוסדות המלמדים כיום כיצד לערוך ולתכנן את התקציב המשפחתי, העסקי וכדו', כשהגוף הגדול והמשמעתי ביותר הוא ארגון ''פעמונים'' העוסק בכך כבר שנים רבות.
אמר פעם חכם אחד: אין חכם כבעל חיסכון. בהצלחה.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]