גבורת הפרייאר / רפי זברגר
גיטין לו ע"א
הקדמה
המשנה האחרונה בדף ל''ד עוסקת בתקנות שונות שחכמים תיקנו ''מפני תיקון העולם''. התקנה האחרונה המובאת שם, עוסקת בתקנה הידועה של הלל, ה"פרוזבול". תקנה זו באה לתקן מצב בו ''העם נמנעו מלהלוות'' (מסכת שביעית, פרק י', משנה ג' , הוזכר גם בדף שלנו). אנשים אז לא רצו להלוות מכיוון שחששו לאבד את כספם בתום שנת השמיטה, שהרי תקופה זו ''משמטת'' את כל החובות, ו''מעלימה'' אותם. תקנה זו בעצם מעבירה את האחריות של הגביה לבית דין, ועל בית הדין אין חובה של שמיטת כספים.
הנושא
תוך כדי דיון, האם תקנת הפרוזבול של הלל תקיפה לדור שלו בלבד, או גם לדורות מאוחרים יותר, מצטטת הגמרא את דבריו של החכם שמואל: הא פרוסבלא [פרוזבול הזה]- עולבנא דדייני הוא [עלבון הדיינים הוא], אי איישר חיל אבטליניה [אם ''היה לי כוח'' הייתי מבטל את התקנה]. שמואל ''חש שלא בנוח'' מתקנה זו, ובעצם היה רוצה לבטלה, אם היה לו ''מספיק כוח'' לבצע זאת. לאחר שעסקנו בעלבונות [של הדיינים] מביאה הגמרא משפט ''חזק'' העוסק ב"קנייה" חשובה של מידות טובות: הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים, ה', ל''א). המשפט עוסק בשלושה מצבים, שלוש דרגות ומעלות ב:
1. הנעלבים ואינן עולבים – אנשים אשר מעליבים אותם, והאם אינם משיבים באותו מטבע, ולא מעליבים בחזרה.
2. שומעין חרפתן ואין משיבים – זו רמה יותר גבוהה: אנשים השומעים שאנשים אחרים מחרפים [מביישים ומוציאים עליהם דיבה רעה], לא רק שלא מעליבים בחזרה, אלא גם שותקים ואינם משיבים מלחמה שערה.
3. עושין מאהבה ושמחין ביסורים – זו רמה הכי גבוהה: לא רק שאינם מעליבים, לא רק שותקים ואינם משיבים, אלא אף מקבלים כל דבר באהבה ובשמחה, גם אם הוא מציק, מפריע, משפיל, ובקיצור ולא נעים. התנהגות ''אצילית'' זו, מושווית להתנהגותה של השמש, כאשר הירח באה בקובלנה אל הקב''ה בעת בריאת העולם, על אשר ברא את השמש והירח באותו גודל [כך נבראו בתחילה], והשמש לא ''העליבה'' בחזרה את הירח, לא השיבה ולא ענתה מאומה, וכנראה ''קבלה את הדין'' בשמחה (מאירי).
מהו המסר
התנהגות כמו זו המתוארת בשלושת הדרגות לעיל, מתורגמת כיום למילה אחת: ''פראייר''. איך זה יכול להיות שמעליבים אותנו ואיננו מחזירים באותה מידה? הכיצד ניתן לשתוק על דברי בלע וחרפה שמוציאים עלינו? האם ניתן לקבל דברים כאלו בשמחה? תשובת היהדות: כן. התנהגות זו, לא רק שאינה מוגדרת כ''פראייריות'' אלא היא מקבלת גדר של ''גבורה'' [בגבורתו]. אנחנו לא מחפשים להיות צודקים, איננו ''פוחדים'' מתדמית חברתית לא טובה, אלא שואפים להגיע אל ''הדרך הנכונה'' והאמיתית. להחזיר בהעלבות או להשיב דברי בלע על דברים חריפים שאנו סופגים, לא מקדמים אותנו לשום מקום, אלא רק מעמיקים את המחלוקת, המריבה ולעיתים גם השנאה. שאיפתנו ''להנמיך להבות'' ולנסות עד כמה שניתן לשפר אווירה, ואם אפשר להפוך את הקנטור, המחלוקת והשנאה לחברות, ידידות ואולי אף אהבה. אין ספק שהתנהגות מעין זו גם במסגרת משפחתית, גורמת לחיי משפחה שקטים ושלווים.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
