מגיע לי / רפי זברגר
גיטין לה ע"א
הקדמה
המשנה האחרונה בדף הקודם קובעת כי אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. כלומר, אשה שמת בעלה, ורוצה לפרוע את כתובתה המגיע לה, אם היא צריכה לגבות כסף זה מהיתומים – היא חייבת להישבע, כי לא קבלה שום סכום על חשבון הכתובה בעבר. מיד לאחר דין זה ממשיכה המשנה ומספרת כי חכמים נמנעו מלהשביע את האשה. בהמשך, מתוארת במשנה תקנה חילופית לאותה שבועה שנתבטלה, אשר תיקן רבן גמליאל הזקן.
הנושא
הגמרא בדף שלנו, מנסה להבין מדוע חכמים נמנעו מלהשביע את האשה, בזמן שהיא מבקשת לפרוע כתובתה מן היתומים.
תשובת הגמרא מסתמכת על סיפור שקרה, שבעקבותיו נמנעו מלהשביע את האשה:
אמר רב כהנא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד בשני בצורת [ימי רעב] שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה, והניחתו [הניחה את הדינר] בכד של קמח, ואפאתו בפת ונתנתו לעני, לימים, בא בעל הדינר ואמר לה: הבי לי דינרי, אמרה ליה: יהנה סם המוות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום! אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה, וכששמעו חכמים בדבר אמרו: מה מי שנשבע באמת - כך, הנשבע על שקר - על אחת כמה וכמה אותה אלמנה שהפקידו אצלה דינר זהב, נשבעה על אחד מבניה, כי לא נהנתה מדינר זה. לאחר זמן קצר, אמנם מת לה בן. לאור מאורע זה, החליטו חכמים לאסור על האלמנה להישבע, שהרי אלמנה זו נשבעה באמת, ולמרות זאת מת בנה, בוודאי, שעלול לקרות לה אסון דומה, או אף גרוע מכך, אם תישבע לשקר.
בהמשך, שואלת הגמרא על תשובה זו: אם זאת הסיבה, וזהו החשש מענישה על שבועה, מדוע דווקא גזרו על אלמנה שלא תישבע ולא גזרו גם על הגרושה, הרי החשש מן העונש קיים גם אצל האלמנה? ומשיבה הגמרא, כי אלמנה "מורה לעצמה היתר'', מכיוון שהיא השקיעה ביתומים, תחשוב כי ''מגיע לה תשורה'' על הסיוע והעזרה ליתומים. לכן היא תרשה לעצמה, להישבע על משהו כדי לפצות אותה על כך.
מהו המסר
התחושה של ''מגיע לי'' מוכרת היטב במחוזותינו. אחד ''מגיע לו'' כיוון שעשה מעשה טוב לזקנה בשוק, השני ''מגיע לו'' כי התייחס יפה לאחיו, השלישי עקב ויתור לשכנה, וכך, הרביעי ''מגיע לו'' כי ''מגיע לו'', כל אחד מוצא את הסיבה הטובה והמתאימה לו, לטעון את טענת ''מגיע לי''. אנחנו לא מעודדים תחושות מעין אלו. ראינו זאת בביטול השבועה של האלמנה במשנה, ואנו מוצאים זאת לאורך כל הדרך ב-''עבודת המידות''. ההרגשה הדומיננטית צריכה להיות רצון לתת, להקנות, ללמד, לשתף את האחר (חבר, הורה, קרוב משפחה ועוד) - להוציא מאתנו אל האחר.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
