לא מריח טוב / רפי זברגר

נזיר כב ע''א
 

הקדמה 

אנו עדיין עוסקים בשאלת הגמרא מהדף הקודם : "בעל מיעקר עקר, או דלמא מיגז גייז". ניסינו לפשוט את הבעיה ממספר משניות, כולל משנתנו, אך עד כה כל ההוכחות נדחו. במאמר זה נעסוק בניסיון ההוכחה הרביעי והאחרון. (עד אשר נמצאה ברייתה מפורשת המלמדת כי הבעל ''מיגז גייז"). 
 

הנושא

תא שמע: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת, ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף;
נזיר שנטמא מביא שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה וכבש לאשם. בברייתא זו אשר כבר הוזכרה לעיל למדנו כי אם אשה נזרה ונטמאה כך שנתחייבה בקרבנות טומאה, למרות שלאחר מכן בעלה הפרה את נדרה, היא מביאה חטאת העוף (תור או בן יונה) ואינה מביאה את עולת העוף (וגם לא את כבש האשם).
ואי סלקא דעתך בעל מיגז גייז, תייתי נמי עולת העוף!
מסיקה מכאן הגמרא כי בעל בהפרתו אינו ''מיגד גייז'' כך שבזמן טומאתה של האשה היא עדיין הייתה נזירה, שהרי אם אמנם כן, הייתה צריכה להביא גם את עולת העוף (לגבי הבאת כבש האשם ישנה מחלוקת ראשונים האם גם אותו יש להביא או שמא לא. הסברה שלא להביאו, בגלל שאין כאן המשכיות של הנזירות, כמו בנזיר רגיל שנטמא ולא הופרה הנזירות, שהוא ממשיך את הנזירות והאשם הוא "פתיח" לאותה המשכיות, מה שאין כן בנזירה שבעלה הפר לה את הנזירות, שם הנזירות פוסקת מכוח ההפרה).
ואלא מאי? מיעקר עקר, חטאת העוף נמי לא תייתי!
שואלת הגמרא שאלה מתבקשת מאליה, אם אינו ''מיגז גייז'' אז הבעל ''מיעקר עקר'', ואם כך, הרי שכל הנדר בטל מלכתחילה, ואז לא היה צריך להביא אף קרבן, כולל חטאת העוף, ומדוע פוסקת הברייתא כי האשה בכל אופן מביאה קרבן זה?
הכי נמי, והא מני? רבי אלעזר הקפר היא;
עונה הגמרא כי אמנם הבעל מיעקר עקר, ובאמת מהדין לא הייתה צריכה להביא כלל קרבנות. אלא שבכל אופן מביאה חטאת העוף כי הברייתא סוברת כי רבי אליעזר הקפר אשר הוזכר מספר פעמים לעיל, ושוב מביאה הגמרא את הברייתא העוסקת בדעתו ובמקורו.
דתניא: רבי אליעזר הקפר בריבי אומר, מה תלמוד לומר (במדבר ו', י"א): וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: וכי באיזו נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין נקרא חוטא,
מוכיח רבי אליעזר הקפר בברייתא ממילים ''מאשר חטא על הנפש'' כי נזיר בעצם נזירותו נחשב לחוטא בכך שציער את עצמו מן היין שהתורה התירה. מכוח חטא זה פסקה הברייתא כי האשה תביא את חטאת העוף, לכפר לה על חטא הנזירות שלה. ומסיימת שם הברייתא:
והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.
אפשר ללמוד קל וחומר מנזיר על כל אדם שנודר ואוסר עצמו ליהנות מן העולם, שבוודאי נקרא חוטא. שהרי אם רק ציער אדם עצמו מן רק היין נקרא חוטא, על אחת כמה וכמה אדם המצער עצמו מכל הנאות העולם נקרא חוטא.
בשיטת רבי אליעזר הקפר יש להעיר מספר הערות:
1. אדם שציער עצמו מן היין או מכל דבר אחר, שלא בנזירות, אינו מחויב להביא קרבן חטאת, למרות שלפי דעת רבי אליעזר הקפר נקרא ''חוטא'' .
2. נזירה אשר הפרישה קרבנות טהרה של סיום הנזירול (כבש לעולה, כבשה לחטאת ואיל לשלמים), ובסופו של דבר בעלה הפר לה את נדרה, גם לדעת מי שסובר ''מיעקר עקר'' אינה מקריבה בסופו של דבר את כבש החטאת, לא כמו שלמדנו בברייתא זו, שהיא מביאה את חטאת העוף שהופרש עבור טומאתה.
3. במקרה של הברייתא, יש לדייק ולומר כי רק אם האשה הפרישה חטאת העוף (ועולת העוף) לפני הפרת הבעל, הרי שהיא מקריבה את חטאת העוף גם אם בעלה הפר לה. אבל אם הפרישה את חטאת העוף לאחר הפרת הבעל, אין היא מקריבה אותו על המזבח.
לגבי ההערה השנייה, יש לומר כי יש הבדל בין חטאת העוף לחטאת הבאה מן הבהמה. שחטאת העוף באה גם על הספק מה שאין כן חטאת מן הבהמה. בכל אופן אנו רואים כי גם לפי רבי אליעזר הקפר, אין מדובר בחטא רגיל המחייב בכל מקרה קרבן חטאת, אלא יש לומר כי מדובר אולי ב''ריח חטא'' או ספק חטא, או משהו בכיוון הזה.
 

מהו המסר

מסקנה זו על דברי רבי אליעזר הקפר מלמדת אותנו כי לפעמים אנו עושים מעשים אשר אינם מוגדרים כחטא גמור וכאיסור גמור אלא משהו ביניים. דבר אשר ''אינו מריח טוב'', אינו נראה טוב ולפעמים גם אינו נשמע טוב.
גם ממעשים כאלו כדאי להתרחק ולא לעשותם, כי הרי שאיפתנו ורצוננו למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
וגם מעשים אלו, שאינם ממש חטא גמור, אינם ''מוצאים חן'' בעיני אנשים, וככל הנראה גם לא בעיניו של אלוקים.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]