אני איתך! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סוטה ה ע"א
ואת דכא ושפל רוח - רב הונא ורב חסדא, חד אמר: אתי דכא, וחד אמר: אני את דכא. ומסתברא כמ"ד אני את דכא, שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה.
יש לפעמים תחושה שרוצים להתקרב לאלוקים, אבל דווקא באותם זמנים מתחילות מחשבות כמו 'מי אני ומה אני שאתקרב לה' עם כל עוונותיי', והמחשבות המטרידות הללו באמת מציקות. מה אפשר לעשות בנוגע אליהן? האם יש צדק בכך שאדם בעל עבירות לא יוכל להתקרב לה'?
תשובה על שאלה יסודית וחשובה זו, עונה רבי יששכר דוב מבעלז (אמרי קודש, מהרי"ד מבעלזא, הגדה של פסח), שמביא מדברי הראשית חכמה, כי לפני עשיית כל מצווה יש לעשות תשובה. אולם, על דברים אלו הוא שואל שאלה פשוטה בתכלית, והרי תשובה היא מצווה בפני עצמה, אם כך כיצד ניתן בכלל לעשות תשובה?
על כך הוא עונה מתוך דברי הגמרא שלנו ואומר, כי ישנן שתי דרכים לעלות למעלה ולהתחבר לריבונו של עולם. ישנו האדם הראוי, שיכול להגיע בדרכיו והנהגותיו אל הקודש פנימה. אדם זה מיוצג בגישה "איתי דכא", היינו שהקדוש ברוך הוא מגביה אליו את השפל והראוי, מכיוון שאותו אדם הוא איש המעלה הראוי לשכון עם הקב"ה במקומו של הקב"ה.
לעומת זאת, הגישה השניה, שאף התקבלה הלכה למעשה, ושאומרת "אני דכא", קובעת כי גם אם האדם איננו ראוי במצבו הנוכחי, אולם יש בו הרצון להתקרב ולהתחבר לריבנו של עולם, והוא עושה את הצעד הראשון, הרי שהקב"ה יורד אליו ומתחבר אליו במקום שבו הוא נמצא.
כך, שגם אם האדם איננו נמצא במקום המושלם מבחינה רוחנית, אבל הוא מבקש להתחבר לריבונו של עולם, אזי ריבונו של עולם ירד אליו ויתחבר איתו, אפילו שאולי הדברים אינם בדיוק 'לפי הספר', ומן הראוי היה להתנהג לכתחילה באופן אחר. כך הוא מסביר את העובדה שלא ניתן לעשות תשובה לפני עשיית התשובה, ואף על פי כן, עצם תנועת התשובה מספיקה.
כך, שאם יש לנו ספק אם להתחבר לקב"ה מהמקום שבו אנחנו נמצאים. התשובה ברורה. קודם כל להתחבר.
