|
להיות רגועים / רפי זברגר
גיטין כח ע"א
|
מקרה |
ספק |
דין |
סיבה |
''שליח הולכה'' של הבעל מביא גט לאשה, והבעל היה זקן [לא גוסס] או חולה |
אם הבעל נפטר תוך כדי השליחות, בטרם הגיע הגט לאשה, ואז – הגט לא חל |
לא חוששים למות הבעל, למרות היותו חולה/זקן בעת מסירת הגט לשליח |
דין כללי של העמד דבר על חזקתו, הנלמד מדיני צרעת הבית (חולין דף י'.)ולכן אנו מניחים כי המצב הראשוני, נשאר בעינו ולא השתנה בתקופה הנידונה. |
בת ישראל הנשואה לכהן, והבעל יצא לחו''ל (מדינת הים) |
מרגע שהבעל נפטר בחו''ל – אשתו מפסיקה לאכול תרומות. |
לא חוששים למות הבעל בחו''ל |
|
אדם שלח קרבן (בהמה/עוף/סולת) כדי שיקריבו עבורו את הקרבן בבית המקדש |
אם המשלח נפטר תוך כדי השליחות – אסור להקריב קרבן זה בבית המקדש. |
אין חוששים למותו של בעל הקרבן, תוך כדי הבאת הקרבן לבית המקדש |
ישנם אנשים אשר כל הזמן חיים בחשש, פחד שמא קרה דבר מה, שמא השתנה המצב מכפי שהיה, ויש להתנהג שונה מכפי שנהגנו עד כה. מתח פנימי אופף אותם כל הזמן, אין להם מנוח ומרגוע.
הכלל של העמד דבר על חזקתו כמובא בטבלה לעיל, מלמדת אותנו ''לא להיות עצבניים''. לא לחשוש כל הזמן, לשינוי מצב, לשינוי עמדה או כל שינוי אחר. מדובר בכל המקרים, בפרק זמן סביר, כמו למשל, משך הזמן בו השליח מביא גט מהבעל אל האשה - זמן תָחוּם של ימים או שבועות, בהם גם ניתן להיכנס לחרדה וחשש, שמא דווקא באותם ימים נפטר הבעל והשליחות בטילה. אומרת לנו המשנה על פי כלל זה: אין להתנהג כך. כל עוד לא שמענו דבר חדש, אנו מניחים ש''עולם כמנהגו נוהג''. ניתן ''לצאת מן המקלטים'', לא להיות בפחד מתמיד ולתת לחיים לזרום בצורה סבירה וטובה.
אין ספק שהורים החיים במתח מתמיד כמתואר לעיל, מקרינים ומשפיעים גם על ילדיהם. לאור זאת, מוטלת על ההורים חובה שבעתיים לעבוד על עצמם, להיות רגועים ושלווים יותר, וכך יעברו תחושות אלו לכל בני ביתם.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]