פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא"
הניתן להקריב קרבנות בזמן הזה?
ערב שנת ת"ר שגבה הציפייה לביאת משיח בכל רחבי העולם היהודי. במיוחד הביאו לכך התמורות המדיניות שחלו באותן שנים בארץ ישראל, שלזמן קצר יצאה מתחת ידי השלטון העות'מאני ונשלטה על ידי מוחמד עלי מלך מצרים ובנו אברהים פאשה – מושל ארץ ישראל וסוריה, שהתבררו כמושלים נוחים ליהודים. הציפייה הזו והתמורות הללו, הביאו את רבה של טהורן שבפרוסיה הגאון רבי צבי הירש קלישר, ממחשבה למעשה. רצ"ה הציע לגביר אשר אנשיל רוטשילד, שיקנה את ארץ ישראל מידי אברהים פאשה, ולמצער על כל פנים את הר הבית, כדי שיוכלו לחדש שם את הקרבת הקרבנות. במקביל פנה אל גדולי הדור – רבו הגאון רבי עקיבא אייגר, רבינו הגאון רבי משה סופר – ה"חתם סופר", הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר – ה"ערוך לנר", ועוד רבים מהם, כשהוא מעורר פלפול תורני נוקב אם אכן מותרת הקרבת קרבנות בזמן הזה – אם לאו. דבריו הלא הם ערוכים על גבי ספרו "דרישת ציון" שעורר באותה העת הדים רבים, אך גדולי הדור נטו שלא להסכים עימו מכמה טעמים (אי ידיעת מיקום המזבח; חוסר בבגדי כהונה; טומאה הותרה בציבור רק לגבי קרבן פסח. החתם סופר אף סבר שההצעה כלל לא מעשית ומשום שאברהים פאשה ואנשיו קנאים לכבוד 'מקדשיהם' שעל הר הבית, לא פחות מכל ישמעאלי אחר ברחבי תבל). אף הערוך לנר היה מהמתנגדים להצעה זו ובמכתב לרצ"ה הוא פורס את דבריו בהרחבה (שו"ת "בנין ציון" סימן א). בתוך הדברים – מקשה הוא על עצמו מסוגייתנו. לפנינו אמרו שאם אכן קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא – הרי בזמן הזה ניתן לכתחילה להקריב ולאכול קרבנות, ואף שאין בית המקדש. אך מיישב שאף כי אמנם מצד קדושה לעתיד לבוא יכול להקריב ואפילו לכתחילה, אך היינו רק כשיצווה נביא על כך. אבל בלא זה, לכתחילה אסור להקריב כיון שבפירוש אמר הכתוב שלא יהיה לריח ניחוח. ולפענ"ד, מזה הטעם לא הקריבו קרבנות אפילו התנאים הסוברים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא.
