חברות אמת / רפי זברגר

נזיר יג ע"א-ע"ב
 

הקדמה 

המשנה בשלהי הדף הקודם דנה בנדר המותנה בלידה עתידית:
הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונולד לו בן - הרי זה נזיר,
אדם נדר נזירות בתנאי שיוולד לו בן, ואמנם נולד לו בן – חייב לקיים נזירותו, וזהו דין פשוט.
נולד לו בת, טומטום ואנדרוגינוס - אינו נזיר;
אם נולד לו בת אינו חייב בנזירותו, כיוון שאנו מפרשים כוונת הנזירות כפשוטו, רק אם יהיה לו בן ולא כל בת.
וכן אם נולד לו וולד ספק כמו טומטום שאין לו סימני זכרות וגם לא סימני נקבות, או אנדרוגינוס שיש לו סימני זכרות וגם סימני נקבות, אנו מבינים שלא לכך נתכוון הנודר ולכן אינו חייב לקיים נזירותו.
אם אמר כשיהיה לי ולד, אפילו נולד לו בת, טומטום ואנדרוגינוס - הרי זה נזיר.
מסיימת המשנה קטע זה במשנה במקרה של אדם אשר לא נדר בתנאי שיהיה לו בן אלא בתנאי שיהיה לו וולד. או אז חייב לקיים נדרו בכל ווולד שנולד לו, גם אם ספק כמו טומטום ואנדרוגינוס, ובוודאי אם נולדה לו בת. 
 

הנושא

בשלהי עמוד א' ובתחילת עמוד ב' דנה הגמרא בנדרי נזיר הדומים למתוארים לעיל במשנה.
בעא מיניה בן רחומי מאביי: הריני נזיר לכשיהא לי בן, ושמע חבירו ואמר ועלי, מהו?
שואל חכם הנקרא בן רחומי את אביי, מה הדין אם אדם התנה נזירותו בלידת בנו, וחברו אשר שמע את הנדר אמר ''ועלי''. הגמרא מסבירה את צדדי הספק:
אדיבוריה משמע, או אגופיה משמע?
מה משמעות המילה ''ועלי'' של השני? האם הוא נודר בדיוק כמו הנודר הראשון, שאם יוולד לראשון בן גם השני יתחייב בנזירות, או שמא נודר השני תנאי דומה לגבי עצמו ואומר: אם יוולד לי בן הרי אני נוזר נזירות עלי. הגמרא לא פושטת בעיה זו ועוברת לבעיה הבאה,
אם תמצי לומר אגופיה משמע, אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן, ושמע חבירו ואמר ואני, מהו?
אומרת הגמרא, אם נפשוט את הבעיה הראשונה ונאמר כמו האפשרות השנייה, שהנודר השני התכוון לעצמו (אם יהיה לו בן יקבל עליו נזירות) הרי שנשאל על לשון שונה במעט: אם לא אמר ''עלי'' אלא אמר ''ואני''. לשון זו יותר קרובה לפרוש שהנזירות השנייה תהיה ממש כמו הראשונה (על לידת בן לראשון), בכל אופן מסתפקת הגמרא:
אנפשיה קאמר, או דילמא הכי קאמר: רחימנא לך כוותיך?
אולי גם כאן נוכל לומר שהוא נדר על עצמו (אם יהיה לי בן אהיה נזיר), או שנפרש את המילה ''אני'' במובן, אני ואתה ''אחים'', וצער שלי הוא כמו צער שלך, ואני אשמח מאוד אם יהיה לך בן, ולכן נדר נזירות על לידת בן לראשון.
גם בעיה זו לא נפשטה ועוברים לשאלה שלישית:
אם תמצי לומר כל באנפיה כסיפא ליה מילתא, אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן, ושמע חבירו ואמר ואני, מהו?
אם נפשוט גם במקרה השני את הבעיה לכיוון השני, שהוא מתכוון לראשון (אם יהיה לראשון בן אהיה נזיר), כיוון שאדם מתבייש לנדור נדר נזירות על עצמו, כאשר הוא שומע את חברו מעוניין כל כך בלידת בן משלו, אך שואלת הגמרא, מה יהיה הדין אם הראשון לא דיבר על בן משלו, אלא בן לאדם שלישי. כך שאמר שהוא כל כך ישמח אם יהיה לפלוני בן, שהוא ידור נזירות לעצמו אם אמנם יוולד לשלישי בן. ועל זה חברו אמר ''ואני''. כאן אין כל כך בושה מהחבר, כיוון שלא נדר על עצמו, בכל אופן מתלבטת הגמרא:
מי אמרינן: שלא בפניו אנפשיה קאמר, או דילמא הכי קאמר ליה: רחימנא ליה כוותיך?.
האם כאן אמנם מתכוון לעצמו (אם יהיה לי בן אהיה נזיר) או שגם במקרה זה, האדם מתבייש ביחס לחברו המעוניין כל כך בשמחת החבר השלישי, עד שגם השני ינדור נזירות על עצמו, אם יהיה בן לאותו אדם שלישי, כמו שנדר הראשון.
תיבעי
בכל שלושת הבעיות הללו אין פשיטות של הגמרא, והיא נשארת בספק (תיבעי היא ביטוי של מסכת נזיר (וגם מסכת נדרים) הדומה ל"תיקו" בשאר מסכתות בבלי).
הרמב''ם כזכור פוסק הלכה כמו בדרך כלל כמו ''אם תמצי לומר'' ובמקרה דנן הוא אף מקצין בפסקו בהלכות נזירות (פרק ב' הלכה ה'):
האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וחבירו אמר ואני הרי חבירו נזיר מיד.
הרמב''ם פוסק כי המילה ''ואני'' מכילה עליו נזירות, אלא הוא מוסיף כי הנזירות חלה מיד, ולא רק לאחר לידת הבן של הראשון. הראב''ד משיג עליו נמרצות במקום, והמשנה למלך אומר שלרמב''ם הייתה גרסה שונה מהגרסה שלנו, ולכן הגיעה למסקנה מרחיקת לכת כזאת שהשני נזיר מייד. דעה זו נובעת ככל הנראה מתוך הבנה כי המילה ''ואני'' בעצם אומרת כי הוא יהיה נזיר כמו הראשון, ללא קשר לתנאי של הראשון. 
  

מהו המסר

גם אם לא נקבל את הלכת הרמב''ם נראה שעצם העלאת הבעיות מהסוג שתוארו לעיל יכולות לרגש את השומעים. שהרי במה מדובר כאן? באדם שכל כך כמֵה לבן של עצמו, וזה מאוד מובן שהוא מוכן אפילו לקבל עליו נזירות אם וכאשר יוולד לו בן שהוא כל כך כוסף ומחכה לו. ואז בא חברו ששמע על נדרו, ואומר ''ועלי'' או ''ואני'', שאחד המובנים למילה זו: גם אני מאוד אשמח אם תזכה להולדת בן, עד כדי שגם אני מוכן לנדור נזירות ולשמוח כל כך בשמחתך.
חברות ולויאליות של החבר מעין זו יכולה ממש לרגש. איך אדם יכול להיות כל כך קשור לחברו, ולשמוח שמחה אמיתית כאשר חברו יזכה סוף סוף לפרי בטן, עד כדי שהוא מוכן ''לסבול'' ולהתנזר מתוך אותה חברות ודבקות אמיתית וכנה.
נאחל לנו ולאוהבים אותנו שנזכה לחברים כאלו, ונזכה לחברות כזאת. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]