מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

שלט לאוכל לא כשר

הרב צבי שפיץ

נזיר כג ע"א

שאלה

ראובן נולד למשפחה שאינה שומרת תו"מ, וכך גם הוא התנהג ר"ל. כשבגר פתח מסעדה כאשר בקידמת החנות רשם בשלט גדול, שניתן לאכול שם בשרים שידוע שאינם כשרים. כעבור שנתיים חזר ראובן בתשובה והחל לקיים מצוות, אולם לא פרסם זאת ברבים, ובמקום כיפה הוא חובש על ראשו כובע עם מצחיה. כעת הוא מעוניין להכשיר את המסעדה שלו, ולהפכה לכשרה למהדרין, אולם הוא מסתפק כדלהלן:

האם מותר לו להשאיר את השלט הקיים, שמחמתו ימשיכו לפקוד את מסעדתו יהודים המעוניינים באוכל שאינו כשר, אלא שלמעשה בפועל הם יקבלו ללא ידיעתם אוכל כשר למהדרין, ולא יכשלו באכילת מאכלים אסורים.
או שיסיר את השלט, ויניח מזוזה בפתח חנותו עם תעודת הכשר במקום בולט. כשברור לו שכתוצאה מכך, הרבה מלקוחותיו היהודיים יעזבו אותו, ויעדיפו לאכול במסעדות שאינן כשרות. נציין שההפסד הכספי בגלל עזיבת הלקוחות – אינו מהוה אצלו כל שיקול, והוא מוכן להפסיד כסף בשל כך.

תשובה

א. על ראובן להסיר בהקדם את השלט הקיים במסעדתו שניתן לאכול שם אוכל שאינו כשר, ויניח במקומו תעודת הכשר, ומזוזה בפתח חנותו.

ב. במידה ומסיבות שונות עדיין קשה לראובן לעשות כך – יכשיר את מסעדתו, ויתן לסועדים שם אוכל כשר בלבד, למרות השלט שנמצא בחנותו, ולמרות שהסועדים אינם יודעים שאוכלים שם אוכל כשר.
מקורות

כתוב במשנה בנזיר (כג.) ובגמ' שם, לגבי אשה שנדרה להיות נזירה, ולמרות זאת החליטה בכוונה לשתות יין ולעבור על האיסור. אלא שבעלה הפר לה את הנדר שנדרה ביום שומעו, ולא סיפר לה. נמצא שלמרות שהאשה רצתה לעבור על האיסור ולשתות יין כנזירה, אולם בפועל היא לא היתה נזירה בעת שתיית היין, ולא עברה בשתייתה על האיסור. אולם למרות זאת עליה לעשות תשובה על רצונה לעבור במזיד על רצון ה'. ואומר רבי עקיבא בגמ' שם, שהוא הדין שחייב לעשות תשובה גם מי שרצה לאכול בשר שאינו כשר, ולבסוף התברר לו שאכל בשר כשר.

מחלוקת התוס' והריטב"א
והנה במסכת קידושין (לב.) נחלקו התוס' (שם בד"ה דמחיל ליה וכו') והריטב"א, האם ישנו איסור של לפני עיוור במקרה הזה. שלדעת הריטב"א מכיון שהלאו של לפני עיוור כולל דברים ואופנים רבים, לא החמירו בו כל כך ובנידון זה את הלאו של לפני עיוור לא תתן מכשול. ולכן בנידון הגמ' בנזיר, הבעל בשתיקתו, לא עבר על איסור לפני עיוור, כשלא סיפר לאשתו שהפר את נידרה. וכן מוכר או נותן הבשר הכשר – אינו חייב לספר מראש לאדם שביקש ממנו לאכול בשר שאינו כשר, שנתן לו למעשה בשר כשר. כיון שסובר הריטב"א, שנותן בשר הכשר בשתיקתו – לא נחשב שעבר על איסור לפני עיוור, בזה שהכשיל את האוכל באיסור של – התכוון לאכול בשר שאינו כשר, ואכל בפועל בשר כשר.
אולם לדעת התוס', חל איסור של לפני עיוור על נותן הבשר הכשר, גם בשתיקתו כשלא סיפר לאוכל מראש שנתן לו בשר כשר, וע"י כך הכשיל את אוכל הבשר באיסור, שהוא התכוון לאכול בשר שאינו כשר ולבסוף אכל בשר כשר. והרי אם נותן הבשר היה אומר לו זאת מראש, היה מונע מאוכל הבשר מלעבור על האיסור הנ"ל.

נידון השאלה דנן, לפי דעותיהן של התוס' והריטב"א
לאור האמור בנידון השאלה דנן, לדעת הריטב"א אפילו אם מסיבות שונות ראובן ישאיר את השלט בחנות המכריז שמוכר שם בשר שאינו כשר, אם לאחר שיכשיר את מטבחו, ויתן לאוכלים שם בשר כשר -אינו מחויב לספר להם שאכלו בשר כשר, ולא יעבור במעשיו על איסור לפני עיוור. אע"פ שהסועדים יצטרכו לעשות תשובה על רצונם לאכול בשר שאינו כשר בניגוד לציווי הקב"ה.
אמנם לכאורה לדעת התוס', צריך ראובן לספר להם מראש, שהם אוכלים אצלו מעתה רק בשר כשר, כדי שהוא לא יכשל באיסור של לפני עיוור, שמכשילם בכך שהם מתכוונים לאכול בשר שאינו כשר, אע"פ שבפועל הם אוכלים בשר כשר.
אלא שלענ"ד נראה שבנידון דנן גם לתוס' לא צריך לומר להם מראש, שהם אוכלים בשר כשר. שהרי אם יספר להם את האמת, מחמת כך הלקוחות או חלק ניכר מהם ילכו לאכול במסעדה אחרת שמוכרים שם בשר שאינו כשר. כלומר, הסועדים יעברו ע"י כך בכל אכילה – על איסור אכילת מאכלות אסורות, שיש בו לאו ולפעמים כמה לאוים. והעונש על כל אחד מהם הוא ל"ט מלקות, למי שעובר עליו במזיד לאחר התראת עדים. שהינו חמור בהרבה מאשר האיסור של מתכוון לאכול בשר שאינו כשר וכו' - שאינו לאו, והרבה פחות מכך. וממילא ודאי שרצון הקב"ה מראובן במקרה זה, שידאג לאותם יהודיים שיעברו כמה שפחות איסורים חמורים.
כמו כן קיי"ל שמותר לאדם לעשות עבירה קלה בשב ואל תעשה, כמו בנידון דנן ע"י שתיקת ראובן, כדי להציל יהודי אחר מלעבור עבירה חמורה כמו אכילת מאכלות אסורות החמורה, ושהיא נעשית ע"י החוטא בקום ועשה. ולכן לענ"ד גם לתוס' במקרה דנן עדיף שראובן ישאיר את השלט שבחנותו, וע"י כך יאכיל את אותם הסועדים במאכל כשר, והם לא יכשלו באכילת מאכלות אסורות.

סיבת החיוב על בעל המסעדה להסיר מיידית את השלט
אך כל ההיתר קיים, רק אם בדיעבד מסיבות שונות, עדיין קשה לראובן, שהינו בשלבים הראשונים של חזרתו בתשובה, להסיר את השלט מחנותו. אולם אם מצידו אין מניעה להסרת השלט – ודאי שחייב להסירו מיידית, ולשים במקומו במקום גלוי תעודת הכשר למסעדתו, ומזוזה בפתח חנותו. וזאת למרות שהרבה מלקוחותיו מחמת זה ילכו לאכול במקום שאינו כשר.
והסיבה לכך היא, כי שלט זה מהותו – חילול השם בפרהסיה, כי הוא מכריז לעיני כל – שבמקום זה עוברים יהודיים במזיד על רצון הבורא ית"ש, ומוכרים ואוכלים שם אוכל שאינו כשר, בניגוד לציווי התורה. ומבואר בגמ' בסנהדרין (קז.) שדוד המלך העדיף אפילו בקום ועשה, לעבוד בפרהסיה עבודה זרה, למרות שהיא משלושת העבירות החמורות שנאמר בהן, יהרג ואל יעבור. כדי שימנע מחמתו חילול השם שיאמרו האנשים, שלמרות צדקתו וחסידותו של דוד, יצא ממנו הבן אבשלום שמרד בו ורוצה להורגו, ומחמת זה אנשים יתרעמו על מידותיו של הקב"ה שלא הצילו מכך, ויתחלל שם שמים ברבים כמבואר שם ברש"י וע"ש. לפיכך חשב דוד, שאם הוא ישתחוה לעיני כל לפסל, יאמרו האנשים שהתברר כעת למפרע שדוד גם כן חוטא, ולכן נענש משמים בבן כזה. אלא שלבסוף חושי הארכי מנע ממנו מלחטוא בטענה – שכולם יאמרו שרק דוד אשם בכך שנשא אשת יפת תואר, שהינה גויה שלקחה במלחמה – ולכן נולד לו ממנה אבשלום שנחשב כבן סורר ומורה, ולא יאשימו חלילה את הקב"ה בכך.
וכן בגמ' ביומא (פו.) מדינו של רבי ישמעאל לגבי חומרת הכפרה על החטא של חילול השם, שהינו חמור יותר מכפרת החוטא בשלושת העבירות החמורות וע"ש. אנו למדים שאין דבר חמור יותר מאשר – חילול השם, ולעומת זאת אין מעשה טוב יותר מאשר – קידוש השם, שעל כך אמר הנביא ישעיהו "עם זו יצרתי לי – תהלתי יספרו".
לפיכך מאחר ושלט כזה במסעדה של יהודיים הינו – חילול השם בפרהסיה. ולעומת זאת שלט של תעודת כשרות, ומזוזה בפתח המסעדה, ובפרט במסעדה הזאת שכולם ידעו את עברה, נחשב הדבר- כקידוש השם גדול ובפרהסיה. לכן ודאי שראובן חייב מיידית להסיר את החילול השם שנעשה על ידו בכל רגע במסעדה שלו, וליצור תשובת המשקל עם שלט שמהותו – קידוש השם שנעשה בנידון זה ע"י הנחת תעודת הכשר במקום בולט במסעדה. ואע"פ שמחמת זה יהיו יהודים שילכו מיוזמתם לחטוא ולאכול מאכלות אסורות במקום אחר – אין לראובן שום אחריות על מעשיהם. ודבר זה נכלל בהלכה – הלעיטהו לרשע וכו'. וכל שכן כאן שזה נעשה מצידו בשב ואל תעשה, והחוטא עושה זאת מדעתו בלבד. ובפרט שכאמור מוטל על ראובן חיוב אישי להפסיק לחטוא בחילול השם, כי הוא חוטא בחטא זה כל רגע ששלט זה נמצא במסעדתו.