נתינת אחריות / רפי זברגר

גיטין כג ע"א
 

הקדמה 

חש''ו הם ראשי של: חרש שוטה וקטן. ''השלישיה'' הזו מופיעה פעמים רבות בגמרא, ומציינת אנשים שלא תמיד יכולים לבצע פעולות שאנשים ''רגילים'' יכולים לבצע. בהקדמה זו, נחזור למשנה בדף הקודם (דף כ''ב עמוד ב'): הכול כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן (להלן חש''ו). הגמרא, מיד בתחילתה שואלת ומקשה, כיצד ייתכן כי חש''ו כשרים לכתוב את הגט והרי אינם בני דעה. ומוסיף שם רש''י ואינם מכירים ויודעים את הדין כי גט צריך להיכתב לשמה של האשה המיוחדת לגט זה? על כך ענתה שם הגמרא, כי המשנה עוסקת במקרה מוגדר ומיוחד של גדול עומד על גביו. הכוונה: חרש, או שוטה או קטן כותבים את הגט ואיש ''גדול'' (שאינו קטן או חרש או שוטה) עומד ליד האדם הכותב ואומר לו לכתוב את הגט לשם האשה המתגרשת בגט זה. 
 

הנושא

המשנה בדף שלנו עוסקת בשליח חש''ו: הכול כשרים להביא את הגט, חוץ מחרש, שוטה וקטן... כזכור, בפרק הראשון של המסכת, עסקנו רבות בשליח המביא את הגט ממדינת הים (חו''ל) וחייבנו אותו לומר בפנינו ''בפני נכתב ובפני נחתם''. עתה, קובעת המשנה, כי שליח כזה, המביא את הגט מחו''ל, לא יכול להיות חש''ו. גם כאן, הגמרא, מיד בתחילתה ''מבינה'' כי חש''ו פסולים להביא את הגט מכיוון ש-אינם בני דעה, מושג שהכרנו בהקדמה.
אנו שואלים ותמהים: מדוע במשנה הקודמת, למדנו כי חש''ו יכול לכתוב את הגט (אמנם צריך שיהיה ''גדול עומד על גביו''), ובמשנה שלנו אנו לא מאפשרים בשום אופן לחרש שוטה וקטן להיות שליח להבאת הגט מחו''ל. מהו ההבדל?
ניתן לנסות וליישב קושי זה במספר דרכים:
1. רש''י בתחילת הגמרא מזכיר לנו את הגמרא במסכת קידושין (דף מ''ב עמוד א') המציגה את אחד המקורות של דיני שליחות מקרבן פסח. שם נאמר: ויקחו לכם איש זה לבית אבות.. (שמות י''ח, כ''ח). מכיוון שלא כולם יכולים לשחוט את קרבן פסח, אנו לומדים שפעולה זו מבוצעת ע''י שליח המכיר את כל הלכות שחיטה ויכול לשחוט קרבנות עבור אנשים רבים. מהמילה איש בפסוק זה למדים, כי השליח חייב להיות איש ולא קטן.
אם כן, נוכל לענות של שאלתנו לפי הסבר זה, כי יש פה ''גזירת הכתוב'' המחייבת דין מיוחד בשליחות.
2. ניתן גם לחלק בין שליח המביא גט ממדינת הים לאדם הכותב את הגט. הכתיבה הינה פעולה תְחוּמָה בזמן מוגדר, קצר יחסית, ''הניתן לשליטה'' ע''י ''גדול העומד על גביו'' כפי שראינו בהקדמה. לעומת שליחות, הדורשת אחריות רציפה לאורך כל ''המסע'' ממדינת הים הרחוקה (ללא מטוסים וכדו'), כולל הצורך בעדות מיוחדת ''המספרת'' כי גט זה נכתב ונחתם לשמה של האשה העומדת להתגרש בגט זה. פעולה ארוכה ו''אחראית'' זו דורשת אדם ''בר דעת'' שאינו חש''ו.
3. אולי ניתן להוסיף ולומר, כי שליחות של פעולה הינה ''חשובה'' יותר מהפעולה עצמה, לא בגלל אורכה ומורכבותה, כנאמר בהסבר הקודם, אלא בגלל שבא כוחו של אדם, צריך לשאוף לבצע את הפעולה יותר טוב מן המשלח.
השליח קיבל מינוי שליחות, והוא חייב לעמוד על כל תג ותג ב''חוקי השליחות'', מה שהאדם המשלח בעצמו אינו תמיד מקפיד על כך. 
  

מהו המסר

הבדל הדינים אשר למדנו בין השליח למשלח, מלמדים אותנו עד כמה שליחות יכולה ''להכניס רצינות'' למבצע אותה. שליח מרגיש את ''כובד האחריות'' המוטלת עליו ומנסה בכל כוחו לעמוד במשימה אשר הוטלה עליו.
מסר זה מלמד אותנו טכניקה חשובה מאוד ביחסי חברה ומשפחה. אנשים ''בעייתיים'', וכולנו מכירים היטב אנשים כאלו, המקשים את ''מערך החיים הרגיל'' , מנסים בכל עת להתגרות ולעשות פעולות ''המשגעות'' את הסובבים אותם. הטכניקה בה ניתן להשתמש כדי להוציא אותם ממסלולם, ולנסות להעביר אותם ל"מסלול נורמטיבי", הוא ''לתת להם אחריות''. לתת להם מינוי ושליחות לביצוע מטלה או פרויקט מוגדר, כך שהם ירגישו ''כובד האחריות'' המוטלת עליהם, ובכך הם יהיו הראשונים לביצוע, הם יהיו אחראים לגרום גם לאחרים לביצוע המשימות, וממילא התנהגותם תשתנה לבלי הכר. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]