התייחסות מכובדת לדברי הזולת / רפי זברגר

נזיר ט ע"א
 

הקדמה 

למדנו כי נזירות מכילה שלש הלכות: איסור שתיית יין ואכילת גפן לכל מרכיביו וצורותיו, איסור תגלחת ואיסור להיטמא למת. המשנה בתחילת פרק שני דנה באדם שקיבל על עצמו נזירות ב''לשון טובה'' (נזירות ממש, לא כינויים ולא ידות) אך פירט בנדר זה מרכיבים אחרים. 
 

הנושא

הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה
גרוגרות הינם תאנים יבשות, ודבילה הינה תאנים מיובשות ודרוכות יחדיו, בכל מקרה, לא זה ולא זה קשורים לגפן (למרות ששניהם חלק משבעת המינים) ואינם נאסרים לנזיר. כיצד מתייחסים ללשון כזו שתחילתה תקינה, וסופה לא קשורה, באנו למחלוקת תנאים:
בית שמאי אומרים: נזיר,
בית שמאי מתייחסים לחלק הראשון של הדברים, ומכיוון שאמר הריני נזיר, הרי באותו רגע הפך להיות נזיר. הגמרא דנה בפירוש דבריו ומסבירה כי הם סוברים כרבי מאיר ש-''אין אדם מוציא דבריו לבטלה'', וכמו בדיני ערכין, אם אדם אמר ערך תינוק פחות מבן חודש עלי, ואין ערך בתורה לגיל זה, הרי שאין מוציא דבריו לבטלה ובכל אופן חייב לשלם ערך אותו תינוק בשוק, כך גם ביחס לנזירות: הוא כנראה שגה בייחסו תאנים מיובשות לנזירות, אך בוודאי התכוון לנזור ולכן הנזירות חלה.
ובית הלל אומרים: אינו נזיר
מסבירה הגמרא את דעת בית הלל אף לפי דברי רבי מאיר (שאין אדם מוציא דבריו לבטלה), אך בכל אופן הם סוברים כמו רבי יוסי בהלכות תמורה. רבי יוסי סובר כי אדם שהמיר את בהמתו החולין, פעם אחת על עולה ומיד לאחר מכן על שלמים, הרי ש''אדם נתפש גם על גמר דבריו'' ומתייחסים לשתי התמורות. אך מכיוון שאין אפשרו להחיל על בהמה אחת גם עולה וגם שלמים שדיניהם שונים, הרי מחכים עד שהבהמה תסתאב, ואז פודים אותה, ומן הכסף קונים גם עולה וגם שלמים. בית הלל במשנתנו סוברים כמו רבי יוסי, ומכיוון שאין נזירות על תאנים, הרי שלא קיבל עליו נזירות כלל וכלל.
אמר רבי יהודה: אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן.
רבי יהודה מסביר את שיטת בית שמאי באופן שונה. לדעתו, גם בית שמאי מסכימים לסברת בית הלל, ואין הנזירות חלה. וכוונתם היא שבמקרה ושואלים את הנודר נזירות מה הייתה כוונתו, והוא אומר כי התכוון במילה "נזיר" להיות מופרש ומובדל (מלשון להתנזר מדבר מסוים) וכוונתו הייתה לאסור על עצמו גרוגרות ודבילה, ולכן באמת נאסר בדברים הללו משום נדר רגיל. בית הלל חולקים לשיטת רבי יהודה וסוברים כי גם נדר רגיל אין כאן, ואינו נאסר בשום דבר.
על הגמרא המסבירה את שיטת בית הלל לדעת רבי יוסי בתמורה, מקשה המפרש (רש''י):
ואם תאמר הא אמר רבי יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס ומדקאמר אף ליהוי נזיר משום דתפוס לשון ראשון.
רש''י מיסב תשומת לבנו ללשונו של רבי יוסי בתמורה ומדגיש את המילה ''אף''. כלומר, גם בסוף דבריו אדם נתפש, משמע מכך כי גם בתחילת דבריו וגם בסוף דבריו הוא נתפש. לכן אומר שם רבי יוסי כי מחכים עד שהבהמה תסתאב, ואז פודים אותה והכסף הולך גם לשלמים לפי סוף דבריו וגם לעולה לפי תחילת דבריו. לפי זה מקשה רש''י, כי בית הלל הסוברים כמותו, צריכים היו להחיל את הנזירות, שהרי בתחילת דבריו הוא אמר ''הריני נזיר'', ומדוע בית הלל פוסלים את נזירותו מכל וכל? רש''י מבדיל בין המקרים:
• הא לא קשיא, דהיכא אמר רבי יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס, כגון שהיתה לו בהמת חולין ורוצה להמיר אותה על שתי בהמות קדשים שלפניו, אחת עולה ואחת שלמים, ואמר: זו תמורת עולה ותמורת שלמים, דכיון דאפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים תימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, אמרינן דאף בגמר דבריו אדם נתפס, שכן היתה כוונתו מתחלה לכך לשם עולה ולשם שלמים, אלא שלא היה יכול להוציא את שניהם מפיו בבת אחת ואמר בזו אחר זו.
בתמורה כפי שהסברנו, יש אפשרות ליישם גם את תחילת הדברים (עולה) וגם את סוף דבריו (שלמים) על ידי פדיון בהמת התמורה וקניית עולה ושלמים בדמיה, ולכן במקרה זה סובר רבי יוסי כי אף בגמר דבריו אדם נתפש, וגם בתחילת דבריו.
• אבל גבי נזירות ליכא למימר הכי, הוה ליה האי נדר ופתחו עמו, שלא הזיר אלא מן הגרוגרות והואיל דלא חייל עליה נזירות בגרוגרות אין בדבריו כלום ואינו נזיר כלל.
אבל במשנתנו אין אפשרות ליישם הלכה למעשה את תחילת דבריו וגם את סוף דבריו כי הם סותרים אחד את השני, שהרי אין נזירות בגרוגרות ודבילה. לכן רש''י מייחס למקרה זה את המושג ''נדר ופתחו עמו''. כלומר, מיד כשאדם נדר הוא כביכול התיר את נדרו על ידי פתח (כמו שעושה חכם בהתרת נדרים) וכביכול אמר שהוא נודר נזירות על גרוגרות. כיוון שאין כזה דבר, שהרי אין נזירות על גרוגרות, לכן סוברים בית הלל (בשיטת רבי יוסי) כי אין הנזירות חלה כלל.
ניתן לומר לפי הסברו של המפרש כי בשני המקרים אנו מתייחסים בשיטת רבי יוסי לדברים הראשונים וגם לדברים האחרונים. אלא שבתמורה, ניתן ליישם את שני הדברים הלכה למעשה, ואילו אצלנו, התייחסות לשני הדברים מביאה לסתירה, ולכן בסופו של עניין, דבריו האחרונים כביכול עוקרים את דבריו הראשונים, והתוצאה היא שהוא בעצם לא אמר שום דבר ממשי.  
  

מהו המסר

הרעיון העומד מאחורי דבריו של רבי יוסי, במיוחד לאור ההבהרה של רש''י, הוא התייחסות של כבוד לדבריו של אדם. אמר אדם משהו אחד, ולאחר מכן אמר משהו אחר, הרי אנו מנסים לייחס משמעות לשני הדברים. אם ניתן ליישמם הלכה למעשה הרי שנעשה זאת כפי שפסק רבי יוסי בתמורה, ואם לא נוכל ליישם זאת הלכה למעשה כמו במשנתנו, הרי שנגדיר את דבריו ''נדר ופתחו עמו'' והוא עצמו אמר בדבריו השניים, כי הוא חוזר בו מדבריו הראשונים.
נשתדל תמיד לכבד את דבריהם של אנשים. ניתן לחלוק ולא להסכים, אך הכל מתוך כבוד, וניסיון כנה להבין את גם את הצד השני. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]