חשיבות הדיוק והדקדוק
מכות טז ע"ב
"ההוא מקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי, אדריה רב אחא, ואהדריה רבינא, דלא אשתכח דדייק כוותיה".
כלומר שהדיוק הוא התכונה הנצרכת ביותר למלמד.
ואמרו במסכת בבא בתרא דף כא ע"א: "ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס - מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא.
רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל - על; דכתיב: (מלכים א' יא) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה, דכתיב: תמחה את זָכָר עמלק. אמר ליה: והא אנן זֵכֶר קרינן! א"ל: אנא זָכָר אקריון. אזל שייליה לרביה, אמר ליה: היאך אקריתן? אמר ליה: זָכָר. (יש מנקדים זֶכֶר - סמיכות של זָכָר. כמו בשמות יט וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן). שקל ספסירא למיקטליה, אמר ליה: אמאי? אמר ליה, דכתיב: (ירמיהו מח) ארור עושה מלאכת ה' רמיה. אמר ליה: שבקיה לההוא גברא דליקום בארור! אמר ליה, כתיב: (ירמיהו מח) וארור מונע חרבו מדם! איכא דאמרי: קטליה, ואיכא דאמרי: לא קטליה".
כיצד הלכה במחלוקת זו? מי עדיף? מלמד בקי, כדעת רבא? או דייקן, כדעת רב דימי מנהרדעא?
פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה ב, ו: (דלא כב"י שכתב: "ולא נתבארו דברים אלו בדברי הרמב"ם ולא ידעתי למה") "מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק".
וכן פסק השו"ע יו"ד רמה, יח-יט: "אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות, ובא אחר טוב ממנו, מסלקין הראשון מפני השני. אם יש כאן שני מלמדים, האחד קורא הרבה ואינו מדקדק עמהם להבינם על נכון, ואחד אינו קורא כל כך, אלא שמדקדק עמהם להבינם, לוקחין אותו שמדקדק יותר".
ובב"י כתב שמקורו בדברי הרא"ש בב"ב שם סימן ט: "והלכתא כרב דימי דבתראה הוא. ועוד דמייתי גמרא סייעתא למילתיה ממילתא דיואב".
בסוגייתנו במכות עולה מקור נוסף לפסוק כרב דימי, שהרי רבינא דהוא בתרא נהג כמותו. ומעשה רב.
וקיים נימוק נוסף לפסוק כך: מצינו במסכת פסחים דף קיב ע"א, בין חמשת הדברים שצוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי: "כשאתה מלמד את בנך - למדהו בספר מוגה. מאי היא? אמר רבא ואיתימא רב משרשיא: בחדתא, שבשתא כיון דעל - על".
ללישנא קמא משמע שגם רבא עצמו חזר בו וסבר כרב דימי: "שבשתא כיון דעל - על", היפך מדבריו בב"ב: "שבשתא ממילא נפקא". והגמרא לא הקשתה לדחות לישנא זו.
וכן במסכת בבא מציעא דף קט ע"א: "רבא לטעמיה, דאמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, וספר מתא - כולן כמותרין ועומדין דמי".
ופירש רש"י: "מקרי דרדקי - פסידא דלא הדר הוא, דשבשתא כיון דעל - על".
כלומר שניתן לפטרו ללא התראה.
ושוב, ביחוד לדברי רש"י, רבא סובר דשבשתא כיון דעל - על.
ובזה אין צורך לתירוצו של ר"י בתוספות מסכת בבא בתרא דף כא ע"ב: "ומקרי דרדקי - פי' בקונטרס בהמקבל (ב"מ דף קט. ושם) דהוי פסידא דלא הדרא משום דשבשתא כיון דעל על. וקשה לר"י דהא רבא גופיה אית ליה לעיל דשבשתא ממילא נפקא! ואומר ר"י דהוה פסידא דלא הדר דאותה שעה שמלמד להם טעות הם מתבטלים ואותה שעה אין יכולין להחזיר לעולם".
