שמירה מפני רוחות רעות / רפי זברגר

גיטין כב ע"א
 

הקדמה 

הגמרא דנה בעציץ נקוב [יש לו חור בתחתיתו, המגדיר אותו כמחובר לקרקע] המונח בגבול ארץ ישראל, כך שהנקב מונח בחלק של ארץ ישראל, אבל הנוף [ענפים עליונים] פרושים מעל אדמת חוץ לארץ. אביי מחשיב עציץ זה להיות כעציץ הנמצא בארץ ישראל, בגלל שהוא יונק מן הארץ, ולכן חייב בתרומת ומעשרות, כדין פרות של ארץ ישראל. לעומתו, רבא מחשיב את העציץ כמונח בחוץ לארץ ולכן יהיה פטור ממתן תרומות ומעשרות מתוך פירות העציץ.
הגמרא מניחה הנחת יסוד, כי אם השורשים השרישו בארץ, כולם מסכימים להחשיב את העציץ כנמצא בארץ ישראל, וכול מחלוקתם כאשר לא השרישו בארץ.
הגמרא מקשה על הנחת יסוד זו מתוך הברייתא [משנה שלא נכנסה לש''ס (ששה סדרי משנה)] הבאה: אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ, טבל וחולין מעורבים זה בזה, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב - חייב, והגדל בפטור - פטור; הברייתא עוסקת בעץ שחלק ממנו בארץ ישראל וחלק אחר בחו''ל, לפי רבי [רבי יהודה הנשיא] כול הפירות מוגדרים כ''טבל'' [פירות החייבים בתרומות ומעשרות, אך טרם הפרישו מהם] ו''חולין'' [פירות שאין צורך להפריש מהם תרומות ומעשרות], כלומר, בכל פרי ופרי יש מקצת טבל ומקצת חולין. רבן שמעון בן גמליאל, מחלק ואומר: הפירות ה''שייכים'' לארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות, והפירות ה''שייכים'' לחוץ לארץ אינם חייבים.
 

הנושא

הגמרא בתחילה מנסה להעמיד את הברייתא במקרה שהשורשים כולם גדלים בארץ, וחלק מהנוף [ענפים] גדלים בארץ וחלק בחו''ל. לפי הַעָמָדה זו, יוצא שגם אם כל השורשים בארץ, עדיין אין דעה מוסכמת, אלא מחלוקת בין החכמים, וזה סותר את הנחת היסוד לעיל.
לבסוף מעמידה הגמרא את המקרה שחלק מהשורשים גדלים בארץ וחלק בחו''ל, ויש סלע המפריד בין שורשי הארץ לשורשי חו''ל. בסיס מחלוקתם לפי הסבר הגמרא, האם מקבלים את עיקרון "אוויר מבלבל" או לא. עיקרון זה טוען כי, למרות שהשורשים מחולקים ביניהם, חלק בארץ וחלק בחו''ל, אם הענפים חוזרים ו''מתבלבלים'' יחדיו, הרי שהעץ הופך להיות שוב עץ אחד, ואז יוצא שבכל פרי ופרי יש גם טבל וגם חולין – זו דעתו של רבי. לעומתו, רבן שמעון בן גמליאל לא מסכים לעקרון של ''בלבול'', ולכן הכול הולך לפי השורשים, ענף המחובר לצד שורש ארץ ישראלי, יהיה גם הוא ארץ ישראלי, לעומת ענף הנשען על שורש חו''ל, פירותיו יהיו פירות חו''ל הפטורים מתרומות ומעשרות.
  

מהו המסר

גם אם שורשי הילד טובים, עדיין ''ענפיו'' יכולים "להתבלבל". עדיין יש רוחות היכולות להסיט אותו מן הכיוון הבסיסי והחיובי, לכיוונים ''לא רצויים''. מסקנה: אין בטחון בשום מצב. כל הזמן צריך לעמוד על המשמר, ולתת כוחות חיוביים ולשמור מפני ''רוחות רעות'' העלולות לנשוב בכל רגע.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]