העדפה בין עקרונות / רפי זברגר
גיטין ח ע''א
הקדמה
במסגרת הדיונים של ''גבולות ארץ ישראל לגיטין'', [לגבי ההלכה של שליח הבעל המביא גט מחוץ לארץ, אשר חייב לומר כי הגט נכתב ונחתם בפניו], קובעת הגמרא את הדין המיוחד לגבי סוריה. מדינה זו מכונה ''ארם צובא'' נכבשה ע''י דוד המלך, ולאחר מכן ''הוסיפה'' לארץ ישראל. התוספתא (משנה שנכתבה מאוחר יותר מתקופת המשנה), מפרטת שלש הלכות שסוריה נחשבת כחוץ לארץ, ושלש הלכות אחרות המחשיבות את סוריה כארץ ישראל. אחת מן ההלכות המשוות את סוריה לארץ ישראל, מבוטאת במשפט הבא: ..הקונה שדה בסוריה - כקונה בפרברי ירושלים
הנושא
בהמשך, שואלת הגמרא מה הנפקות ההלכתית לגבי קניית שטח אדמה, האם הוא נחשב כארץ ישראל או לא. על כך עונה רב ששת: לומר, שכותבים עליו אונו (שטרו) ואפילו בשבת. לפי הבנת הגמרא בשלב זה, מותר לכתוב שטר קניה של חלקת האדמה הנקנית בארץ ישראל, ואפילו בשבת, במקרה והקונה רוצה לקחת השטח ולצאת מן האזור (רש''י).
על כך מיד תמהה הגמרא: האם באמת ייתכן כי מותר לכתוב שטרות בשבת, אפילו בקניית שטח בארץ ישראל?
על כך עונה רבא: אומר לגוי ועושה כלומר: אין היתר ממש לכתוב , אבל מותר לומר לגוי לכתוב את השטר לצורך ביצוע העסקה. גם דין זה הינו ''חידוש'' שכן, בדרך כלל יש איסור בשבת גם להגיד לגוי, [איסור הנקרא בלשון חכמים ''אמירה לנכרי''], אך לצורך ''מצוות יישוב ארץ ישראל'', הקלו חכמים והתירו את האסור הנ''ל.
מנגנון כזה מכונה: ''הפה שאסר הוא הפה שהתיר''. האיסור ''אמירה לנכרי'' הינה דין של חכמים, אשר מטרתה ''להרחיק אדם מן העבירה''. אותו ''הפה שאסר'', הם החכמים שאסרו, הם גם ''הפה שמתיר'' – מתירים לצורך מצוות ישוב הארץ.
מהו המסר
שיטה זו נראית על פניו קצת תמוהה. אם אין צורך בעדים, מה אכפת לנו אם יש עדים שאינם כשרים?
אבל זוהי בדיוק הנקודה! דין זה בא ללמדנו, כי כאשר אנו מבצעים ועושים פעולה מסוימת היא חייבת להיות ''תקינה''. גם אם הפעולה אינה הכרחית, וניתן ''להסתדר'' בלעדיה, אם וכאשר אנו בכל אופן מבצעים את הפעולה – היא חייבת "לענות על כל הדרישות". אם ניישם עיקרון זה בחינוך, ניתן לומר כי יש לא מעט מקרים בהם ''אין צריך לדבר''. לא תמיד חייבים להעיר לילד עם מעשה לא תקין שעשה, אבל אם אנו כבר מעירים – ההערה צריכה לעמוד ב''סטנדרטים'' של הערה תקינה. צורת האמירה חייבת להיות מכבדת, ומתוך הערכה וחיבה ולא מתוך כעס ומרורים. וכן תוכנה של ההערה, חייב להיות קשור למעשה העבירה, קצר, תכליתי וענייני.
שיטה זו נראית על פניו קצת תמוהה. אם אין צורך בעדים, מה אכפת לנו אם יש עדים שאינם כשרים?
אבל זוהי בדיוק הנקודה! דין זה בא ללמדנו, כי כאשר אנו מבצעים ועושים פעולה מסוימת היא חייבת להיות ''תקינה''. גם אם הפעולה אינה הכרחית, וניתן ''להסתדר'' בלעדיה, אם וכאשר אנו בכל אופן מבצעים את הפעולה – היא חייבת "לענות על כל הדרישות". אם ניישם עיקרון זה בחינוך, ניתן לומר כי יש לא מעט מקרים בהם ''אין צריך לדבר''. לא תמיד חייבים להעיר לילד עם מעשה לא תקין שעשה, אבל אם אנו כבר מעירים – ההערה צריכה לעמוד ב''סטנדרטים'' של הערה תקינה. צורת האמירה חייבת להיות מכבדת, ומתוך הערכה וחיבה ולא מתוך כעס ומרורים. וכן תוכנה של ההערה, חייב להיות קשור למעשה העבירה, קצר, תכליתי וענייני.
מאחורי מנגנון של "הפה שאסר הוא הפה שהתיר'' עומדים חישובים של "ערכים סותרים" והחלטה על ה''ערך המועדף''. ישנם שני ערכים בסוגיה זו: מצוות יישוב ארץ ישראל ושמירת כבוד השבת. הערך השני של שמירת כבוד השבת, גרם לחכמים לקבוע סייג והלכה האוסרת ''אמירה לנוכרי''. מנגד, ישנה מצווה חשובה של ישוב ארץ ישראל. כדי לזרז לקיים מצווה זו, החליטו חכמים כי במקרה זה, קיום מצוות יישוב הארץ, גובר על הסכנה לעבור על איסורים בשבת, ולכן התירו ''אמירה לנוכרי'' מפני חשיבות מצוות יישוב ארץ ישראל.
גם בנושאים חינוכיים, אנחנו מתלבטים מידי פעם, מה חשוב ממה. מתי לשים את הדגש על עיקרון אחד, ומתי להעדיף עקרון אחר. דוגמא קטנה: עיקרון ''סדר בבית'' קובע כי כל ילד צריך לדאוג לסדר וניקיון חדרו/ארונו וכדו'. מנגד, עיקרון ''הכנת שעורי הבית ו/או הכנה למבחן'' מחייב את הילד להכין את שיעוריו או להתכונן למבחן. במקרים אלו ניתן לומר, כי באופן זמני, עיקרון הסדר ''יחכה'' למחר, ועקרון ''הכנת שעורי הבית'' גובר עליו.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב
, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל:
[email protected]
