כדאי לשאול / רפי זברגר

גיטין ו ע''א
 

הקדמה 

במשנה הראשונה של הפרק למדנו את ההלכה ששליח המביא גט מחוץ לארץ חייב להעיד כי הגט נכתב ונחתם בפניו.
בדף שלנו שואלת הגמרא מה הדין לגבי בבל לצורך הלכה זו. האם דינה כמו ארץ ישראל ואז פטורים מלהעיד כי הגט נכתב ונחתם בפני השליח, או דינה כמו חוץ לארץ וחייבים להעיד עדות זו. שאלה זו נתונה במחלוקת אמוראים [חכמי הגמרא]. רב [זהו שמו] קובע כי בבל נחשבת כארץ ישראל לגבי גיטין, ושמואל קובע ההיפך: דינה של בבל כמו חוץ לארץ.
בהמשך מביאים דעה נוספת המתאימה לפסיקתו של רב: אמר ר' אבא אמר רב הונא: עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל– לאחר שרב התיישב בבבל, דינה הפך להיות כדינה של ארץ ישראל, ושליח המביא גט משם לארץ ישראל, אינו צריך להעיד כי הוא נכתב ונחתם לשמו של הגט.
 

הנושא

רבי ירמיה מקשה על דין זה, מתוך המשנה הראשונה בפרק, העוסקת בין היתר בגבולות ארץ ישראל לעניין גיטין. המשנה דנה, איזה מקום מוגדר כארץ ישראל, ושליח המביא גט משם לא חייב להעיד על כתיבת וחתימת הגט, ואיזה מקום נחשב כבר חוץ לארץ המחייב עדות זו: ...רבי מאיר אומר: עכו – כארץ ישראל לגיטין. מסיקה הגמרא: ואפי' רבי מאיר לא קאמר - אלא בעכו דמקרבא, אבל בבל דמרחקא לא. גם רבי מאיר החולק על רבי יהודה במשנה, ומקל ואומר כי עכו נחשבת כארץ ישראל, אומר את דבריו אך ורק לגבי עכו, אבל ערים צפוניות יותר לא נחשבות כארץ ישראל.
תשובת הגמרא ''מתובלת'' בהקדמה ''מפתיעה'': הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: לבר מבבל. רבי ירמיה הקשה את הקושיא והוא בעצמו גם מתרץ אותה: אמנם עכו היא הגבול הצפוני ביותר לארץ ישראל, אך יש יוצא מן הכלל, ובבל נחשבת גם כן לארץ ישראל, למרות המרחק הרב שלה מעכו [הסיבה לכך מוסברת בהמשך הגמרא]
 

מהו המסר