סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

כדאי לשאול / רפי זברגר

גיטין ו ע''א
 

הקדמה 

במשנה הראשונה של הפרק למדנו את ההלכה ששליח המביא גט מחוץ לארץ חייב להעיד כי הגט נכתב ונחתם בפניו.
בדף שלנו שואלת הגמרא מה הדין לגבי בבל לצורך הלכה זו. האם דינה כמו ארץ ישראל ואז פטורים מלהעיד כי הגט נכתב ונחתם בפני השליח, או דינה כמו חוץ לארץ וחייבים להעיד עדות זו. שאלה זו נתונה במחלוקת אמוראים [חכמי הגמרא]. רב [זהו שמו] קובע כי בבל נחשבת כארץ ישראל לגבי גיטין, ושמואל קובע ההיפך: דינה של בבל כמו חוץ לארץ.
בהמשך מביאים דעה נוספת המתאימה לפסיקתו של רב: אמר ר' אבא אמר רב הונא: עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל– לאחר שרב התיישב בבבל, דינה הפך להיות כדינה של ארץ ישראל, ושליח המביא גט משם לארץ ישראל, אינו צריך להעיד כי הוא נכתב ונחתם לשמו של הגט.
 

הנושא

רבי ירמיה מקשה על דין זה, מתוך המשנה הראשונה בפרק, העוסקת בין היתר בגבולות ארץ ישראל לעניין גיטין. המשנה דנה, איזה מקום מוגדר כארץ ישראל, ושליח המביא גט משם לא חייב להעיד על כתיבת וחתימת הגט, ואיזה מקום נחשב כבר חוץ לארץ המחייב עדות זו: ...רבי מאיר אומר: עכו – כארץ ישראל לגיטין. מסיקה הגמרא: ואפי' רבי מאיר לא קאמר - אלא בעכו דמקרבא, אבל בבל דמרחקא לא. גם רבי מאיר החולק על רבי יהודה במשנה, ומקל ואומר כי עכו נחשבת כארץ ישראל, אומר את דבריו אך ורק לגבי עכו, אבל ערים צפוניות יותר לא נחשבות כארץ ישראל.
תשובת הגמרא ''מתובלת'' בהקדמה ''מפתיעה'': הוא מותיב לה, והוא מפרק לה: לבר מבבל. רבי ירמיה הקשה את הקושיא והוא בעצמו גם מתרץ אותה: אמנם עכו היא הגבול הצפוני ביותר לארץ ישראל, אך יש יוצא מן הכלל, ובבל נחשבת גם כן לארץ ישראל, למרות המרחק הרב שלה מעכו [הסיבה לכך מוסברת בהמשך הגמרא]
 

מהו המסר

שיטה זו נראית על פניו קצת תמוהה. אם אין צורך בעדים, מה אכפת לנו אם יש עדים שאינם כשרים? 
אבל זוהי בדיוק הנקודה! דין זה בא ללמדנו, כי כאשר אנו מבצעים ועושים פעולה מסוימת היא חייבת להיות ''תקינה''. גם אם הפעולה אינה הכרחית, וניתן ''להסתדר'' בלעדיה, אם וכאשר אנו בכל אופן מבצעים את הפעולה – היא חייבת "לענות על כל הדרישות".    אם ניישם עיקרון זה בחינוך, ניתן לומר כי יש לא מעט מקרים בהם ''אין צריך לדבר''. לא תמיד חייבים להעיר לילד עם מעשה לא תקין שעשה, אבל אם אנו כבר מעירים – ההערה צריכה לעמוד ב''סטנדרטים'' של הערה תקינה.  צורת האמירה חייבת להיות מכבדת, ומתוך הערכה וחיבה ולא מתוך כעס ומרורים. וכן תוכנה של ההערה, חייב להיות קשור למעשה העבירה, קצר, תכליתי וענייני. 
שיטה זו נראית על פניו קצת תמוהה. אם אין צורך בעדים, מה אכפת לנו אם יש עדים שאינם כשרים? 
אבל זוהי בדיוק הנקודה! דין זה בא ללמדנו, כי כאשר אנו מבצעים ועושים פעולה מסוימת היא חייבת להיות ''תקינה''. גם אם הפעולה אינה הכרחית, וניתן ''להסתדר'' בלעדיה, אם וכאשר אנו בכל אופן מבצעים את הפעולה – היא חייבת "לענות על כל הדרישות".    אם ניישם עיקרון זה בחינוך, ניתן לומר כי יש לא מעט מקרים בהם ''אין צריך לדבר''. לא תמיד חייבים להעיר לילד עם מעשה לא תקין שעשה, אבל אם אנו כבר מעירים – ההערה צריכה לעמוד ב''סטנדרטים'' של הערה תקינה.  צורת האמירה חייבת להיות מכבדת, ומתוך הערכה וחיבה ולא מתוך כעס ומרורים. וכן תוכנה של ההערה, חייב להיות קשור למעשה העבירה, קצר, תכליתי וענייני. 
'כיצד ייתכן שרבי ירמיה הקשה קושיא ולבסוף תרצה בעצמו? ניתן להציע מספר הסברים:
1.תוך כדי שאלתו, חידד והבהיר לעצמו את הנושא, וכך הגיע לתירוץ לבדו.
2.עצם העמדת השאלה, כבר מקנה לשואל, הבנות חדשות "ומפתיעות".
מה ניתן להסיק מכאן:
1.כדאי תמיד לשאול. גם כדי ללמוד ולהבין דבר אשר לא היה ברור קודם לכן. אך גם כדי לקבל תובנות חדשות שלא היו במחשבות השואל, לפני עצם הצגת השאלה.
2.אין להתבייש ולענות לשאלות של עצמנו. רבי ירמיה, ידוע בכל הש''ס [ששה סדרי משנה ותלמוד] כחכם "השואל שאלות קצה'', לא חשש ולא התבייש לענות לעצמו, כאשר קיבל את תובנתו החדשה.

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר