איך הועילה ברכת יצחק ליעקב?
הרב דב קדרון
נדרים פו ע"ב
שנינו במשנה שאם אמרו לאדם שאשתו נדרה נדר, והוא הפר אותו, ואחר כך נודע שמי שנדרה הייתה ביתו – אין תוקף להפרתו, כי זו נעשתה בטעות. כלומר: כאשר אדם אמר משהו לגבי אדם מסוים, שחשב בטעות שמדובר באדם אחר – אין תוקף לדבריו.
מכאן מקשה הר"ן (בדרשותיו דרוש ה) אם כן היאך הועילה ברכת יצחק ליעקב, ולמה אמר יצחק לעשיו (בראשית כז,לז): "הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וגו' ולכה אפוא מה אעשה בני". ואיך שמו גביר, אחרי שנתכוון לתת הכל לעשו, הרי הייתה זו ברכה בטעות, כי יצחק חשב שמדובר בעשיו, ועוד מדוע ואמר עשיו (בראשית כז,לח): "הברכה אחת היא לך אבי", היה לו לערער על הברכה ולומר: הברכה ההיא בטעות הייתה ולא תועיל לו, תננה לי.
תשובתו היא כי הנביא אינו פועל בנבואה כלל מצד בחירת עצמו, לא בענייניה ולא במלותיה, אלא הוא מתפקד ככלי בלבד, כמו מראת הזכוכית שתאיר כפי השיעור שיראה בה מן השמש, כמו שאמר דוד (שמ"ב כג ב): "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני". כלומר הדבור הנבואי בא ברוח השם יתברך, ולא רק כוונת הדברים אלא גם המלים הונחו מאת ה' על לשונו, אין לו בהם בחירה כלל. וזה היה ענין יצחק עם יעקב, שאילו היה יצחק נותן הברכות מצד עצמו, אין ספק שלא יועילו לו ליעקב בטעות הזו, והיה מקום לעשיו לערער עליהן. אבל כל אלו הברכות נאמרו ברוח האלהי, ויצחק היה כלי לכוח ההוא ולדיבור ההוא האלהי, ולא היתה כוונתו ולא מלותיו ברשות עצמו כלל, ולכן לא נגרע מערך הברכות כלל למרות כוונת יצחק לברך את עשו.
