אתי דיבור ומבטל דיבור / נדרים פט ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סוגייתנו עוסקת בהתרת נדר על ידי חכם שנשאל קודם חלות הנדר. בסוגיה מובא מקרה על אדם שאסר על עצמו הנאה מהבריות, כאשר השאלה היא האם ישא אשה קודם שילמד. נאמר כי רב אחא בר רב הונא הטעה אותו ואמר לו שלא ייאסר בהנאה מהבריות אם ישא אשה.
בהמשך הסוגיה מבואר כי הסיבה שרב הונא הטעה את אותו אדם הייתה שלשיטתו לא ניתן להתיר נדר על ידי חכם עד שיחול, ולכן היה צורך בהטעיה דווקא על מנת שיהיה ניתן להתיר את הנדר. כלומר – לדעת רב הונא, לאחר הדרת הנדר על אף שהאדם לא נשא אשה (ולמעשה עדיין לא קיים את התנאי), אין ביכולתו של הנודר לחזור בו. דין זה שונה מדין קידושין ששם יכול המקדש לאחר זמן לחזור בו משום "אתי דיבור ומבטל דיבור" (קידושין נט ע"א); ההבדל הוא בכך שבדיני נדרים מתחייב האדם כבר מרגע הנדר אלא שהאיסור חל רק לאחר שהזמן שנקבע מגיע ואילו כשם שבהקדש לא יכול לחזור בו.
אמנם בהקדש נראה היה לומר שאלמלי הכלל "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" יכול היה המקדיש לחזור בו קודם שעבר הזמן שקבע, ומכך שהקדש בכלל נדרים ודין אחד להם, אפשר וניתן לחלק ולומר כי השוני הוא בכך שבקידושין ובהקדש נתנה התורה לאדם את הסמכות לפעול ולכונן את המצב ההלכתי על ידי ההקדשה באמצעות הדיבור וכחלק מסמכות זו אם עדיין לא נעשתה הפעולה אז ביכולתו גם לבטל אותה. נדר, בשונה מקידושין או הקדש, הוא איסור שלא מגיע רק מסמכות האדם אלא מגבוה ולכן לאחר שנוצר, אף אם הוא לא חל בפועל, אין ביכולתו של האדם לבטלו אלא רק להתירו על ידי חכם לאחר שכבר חל.
