איש איש כדעתו וכרצונו / רפי זברגר

נדרים פד ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה בדף הקודם: קונם שאני נהנה לבריות - אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ובפאה.
הגמרא מתלבטת בקשר שבין שני חלקי המשנה. וכן מתלבטת בשאלה האם כוונת האשה במילה ''בריות'' לכלול גם את בעלה או לא. ואמנם הוצגו שלש דעות בסוף הדף בשאלה זו. שני אמוראים (עולא ורב נחמן) סברו כי האשה לא כללה את בעלה בכלל הנדר, ולכן הוא יכול ליהנות אותה מפירותיו וממילא אין בנדר זה עינוי נפש ולכן אינו מורשה להפר לה את נדרה. לפי עולא המשנה נקטה סיבה נוספת לעובדה שאין פה עינוי, שהרי גם יכולה ליהנות ממתנות עניים של לקט, שכחה ופאה. ולפי רב נחמן דין של לקט, שכחה ופאה מתייחס למצב שאותה אשה התגרשה מבעלה, ואז חזר הבעל להיות בגדר ''בריות'' שאסור לאשה ליהנות ממנו. למרות זאת היא עדיין יכולה ליהנות מלקט, שכחה ופאה, ומצד זה אין כאן עינוי נפש גם לאחר גירושיה.
  

הנושא

גמרא בדף שלנו שואלת מדוע נקטה המשנה רק שלש מתנות עניים ולא כללה גם מעשר עני, שלכאורה גם מתנה זו יכולה האשה לקבל במצב שאסור לה ליהנות מכל בריות העולם. בנוסף הקשתה הגמרא סתירה מברייתא, שם כתוב במפורש כי אשה המודרת הנאה מכל הבריות יכולה ליהנות גם ממעשר עני ביחד עם לקט, שכחה ופאה.
נלמד את שני תירוצי הגמרא על סתירה זו:
אמר רב יוסף, לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן;
רב יוסף אומר כי מחלוקת משנתנו והברייתא אינה אלא מחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים כפי שנלמד במשנה במסכת דמאי (ד', ג'). כדי להבין את המשנה שם נקדים מספר הקדמות:
1. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות נקראות טבל ואסורות באכילה ובהנאה.
2. סדר הפרשת תרומות ומעשרות הוא: תרומה גדולה לכהן, מעשר ראשון ללוי, מתוך מעשר ראשון שהלוי קיבל הוא מפריש עשירית לכהן (כמעט 1/100 מכלל הפירות). מתנה זו נקראת תרומת מעשר לכהן. לאחר מכן מפרישים את מתנה התלויה בשנת השמיטה בה נמצאים. בשנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית מפרישים מעשר שני ובשנה השלישית והשישית מפרישים מעשר עני.
3. תרומת גדולה ותרומת מעשר מותרים רק לכהן ואסורים לישראל באכילה ובהנאה. מעשר ראשון ומעשר עני מותרים באכילה לישראל. מעשר שני – הבעלים עצמם מעלים לירושלים ואוכלים בתוככי העיר.
4. פירות דמאי הינן פירות שקיבל אדם מעם הארץ, ויש ספק לגביהם אם הפריש עם הארץ תרומות ומעשרות. אנו מניחים כי הוא הפריש תרומה גדולה, אך מספק מפרישים מעשר ראשון ותרומת מעשר.
5. לגבי הפרשת מעשר עני מפירות דמאי ישנה מחלוקת במשנה אותה נלמד מיד.
דתנן, רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי, וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפריש;
רבי אליעזר סובר כי אין צריך להפריש כלל מעשר עני מפירות דמאי וגם ללא הפרשה זו, שאר הפירות אינן טבל ומותרים באכילה. חכמים חולקים וסוברים כי ללא הפרשה פירות אלו הינן טבל ולכן צריך להפריש (לייחד מקום ולומר כי פירות מעשר עני יהיו בצפון או בדרום הפירות), אך אין צריך לתת פירות אלו לעני, לאור הכלל ''המוציא מחברו עליו הראיה''. הסבר: מכיוון שספק אם עם הארץ הפריש מעשר עני, הרי שעל העני אשר בא ''לתבוע'' את פירות מעשר עני, מוטלת ההוכחה כי אמנם פירות אלו הינם מעשר עני, וכל עוד לא הוכיח זאת אין הבעלים חייבים לתת לו.
מאי לאו למאן דאמר ספקו טובל, קסבר: אית ליה טובת הנאה, וכיון דאית ליה טובת הנאה לא מהניא; ולמאן דאמר [אינו] קורא שם, קסבר: ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית ליה טובת הנאה, ושרי ליה לאיתהנויי!
מסבירה הגמרא את שורש מחלוקת התנאים והקשר לסוגייתנו: חכמים סוברים כאמור כי גם ספק פירות כמו דמאי מוגדרים כ''טבל'' כמו פירות וודאי שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. וכמו בכל הפרשה מפירות טבל, גם כאן תהיה ''טובת הנאה'' לבעל הפירות (יכול להחליט לאיזה עני לתת את מעשר עני), ומכיוון שיש לבעלים טובת הנאה, אשה המודרת הנאה מכל הבריות, אינה יכולה ליהנות מפירות מעשר עני (גורמת הנאה לבעלים שהם נותנים דווקא לה את המעשר עני). משנתנו תסבור כמו חכמים ולכן לא הזכירה מעשר עני בין המתנות שאשה מודרת הנאה יכולה ליהנות מהן.
רבי אליעזר חולק וסובר כי ספק פירות שהופרשו מהן מעשר עני אינם מוגדרים ''טבל'' (ולכן אין צריך אפילו להפריש מעשר עני מפירות אלו). ומשכך, אין לבעלים טובת הנאה בנתינת מעשר עני, ולכן גם אשה המודרת הנאה מכל בריות העולם יכולה ליהנות מפירות אלו, וזו ככל הנראה סברת הברייתא שהוסיפה למתנות העניים גם את מעשר עני.
אמר ליה אביי: דכולי עלמא - ספקו טובל, ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי, רבי אליעזר סבר: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני, כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא; ורבנן סברי: נכסיה לא מפקר איניש, דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא, הלכך נחשדו.
אביי דוחה את תירוץ הגמרא וסובר כי כולם סוברים שפירות דמאי שלא הופרשו מהם מעשר עני מוגדרים ''טבל'' ואסורים, ולכן לפי כולם יש לבעלים טובת הנאה בפירות הללו, ואסור למודרת הנאה מכל הבריות ליהנות ממעשר עני (והסתירה בין משנתנו לברייתא נשארת בעינה). מחלוקתם של תנאים האם עם הארץ מפריש מעשר עני או לא. רבי אליעזר סובר כי עם הארץ מפריש גם מעשר עני, כיוון שהוא יכול להפוך את עצמו בקלות לעני, על ידי שיפקיר את כל נכסיו. וחכמים סוברים כי עם הארץ חושש להפריש כל נכסיו פן יבוא מאן דהוא לזכות בכל נכסיו, לכן אינו עם הארץ אינו מפריש מעשר עני מפירותיו. לאור זאת כאמור, חוזרת הסתירה בין משנה לברייתא ולכן רבא מביא הסבר אחר:
רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, דכתיבא ביה נתינה (דברים כ''ו, י''ב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: משום הכי אסור ליה לאיתהנויי; כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, כיון דכתיב ביה (שם י''ד, כ''ה): מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ - שרי ליה לאיתהנויי.
ישנם שני פסוקים העוסקים במעשר עני. בפרשת ראה כתוב וְהִנַּחְתָּ משמע שמספיק להניח, ואילו בפרשת כי תבוא כתוב
וְנָתַתָּה משמע שצריך לתת. מכאן לומד רבא כי ישנם שני מצבים: אם נותן מעשר עני בגורן, הרי אין כאן נתינה, והעני לוקח כמו בלקט, שכחה ופאה ללא טובת הנאה לבעלים. אך אם המעשר ניתן לאחר שהביא את פירותיו לביתו, הרי יש כאן נתינה כמו בתרומות ומעשרות, ואז יש טובת הנאה לבעלים. המשנה עוסקת במקרה של נתינה בבית, ולכן לא מזכירה מעשר עני (אסור לאשה מודרת הנאה ליהנות מפירות שיש עליהם טובת הנאה), והברייתא עוסקת במעשר עני בגורן, שם אין נתינה ולכן גם אין טובת הנאה, ואשה מודרת הנאה יכולה ליהנות גם מפירות אלו.
וכך פוסק הרמב''ם כי למודר הנאה מהבריות, מותר ליהנות ממעשר עני רק בגורן, ולא מהפירות המתחלקים בבית.
 

מהו המסר

נלפי הסברו של רבא יוצא כי בעל הפירות יכול להחליט על מיקום נתינת פירות מעשר עני, ובעצם יכול להחליט האם תהיה לו טובת הנאה (נתינה בבית) או שלא תהיה לו טובת הנאה (נתינה בגורן). מעניין כי התורה עצמה נותנת לאדם רשות בחירה בין שני האופנים, ולכן ניתן לומר כי איש איש יעשה כדרכו וכרצונו. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]