מדוע הלכה כבבלי ולא כירושלמי?

הרב דב קדרון

נדרים פד ע"א

הר"ן בפירושו כותב שיש לסוגייה המקבילה בתלמוד הירושלמי כמה פירושים, ולפי הפירוש שהתלמוד הירושלמי חולק על התלמוד הבבלי – יש לפסוק הלכה כתלמוד הבבלי.

הכלל הזה, שיש לפסוק כתלמוד הבבלי נגד התלמוד הירושלמי נכתב על ידי הרבה גאונים וראשונים, והסבירו אותו בכמה אופנים (מובא באנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רנ – רנא):

א. בזמנם של רב אשי ורבינא שחתמו את התלמוד הבבלי היה שלום בבבל, ואילו בארץ ישראל היו הרבה גזרות שמד, ובמשך הזמן לאורך שנים רבות נתמעטה ההוראה שם וירדו חכמי ארץ ישראל לבבל, עד שנמצא שמימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ובימיהם של חכמי בבל התורה הייתה מתגברת והולכת, לכן הלכה כמותם.

ב. על פי כללי פסיקת ההלכה הלכה-כבתראי, כחכמים האחרונים, וחכמי התלמוד הבבלי היו בקיאים בתלמוד הירושלמי יותר מאיתנו, ואם פסקו שלא כירושלמי הרי זה מפני שבוודאי הכריעו שדעת הירושלמי באותו ענין אינה כהלכה.

ג. התלמוד הבבלי הוא יותר ארוך ומבואר, לכן יש לפסוק כמותו.

ד. הירושלמי בגלל שלא היו עוסקים בו כל כך, נמצאו בו שיבושים וגירסאות משונות, לכן אין לסמוך עליו במקום שיש הלכה ברורה בתלמוד הבבלי.