למי כדאי לגמול חסד?
הרב דב קדרון
נדרים פג ע"ב
רבי מאיר (ובמקומות אחרים מובא שאמר כן משמו של רבי עקיבא) מסביר את דברי קהלת (ז, ב): "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ", שאדם צריך להשתדל להספיד אחרים ולבכות עליהם ולקבור אנשים אחרים, כדי שכאשר יגיע זמנו גם לו יעשו אחרים כך.
בעל ספר עלי תמר (מסכת כתובות פרק ז הלכה ה) מבאר שהרקע לדברים אלו של רבי עקיבא היה מה שמובא במדרש (בראשית רבה פרשה צו סימן ה):
משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך טעון, מת רחמך פרוק
כלומר, היה מקובל אצל אנשים לומר שאם מת בן אוהבך טעון אתה את המטה כדי שיראה חברך ויאהבך, אבל אם מת אוהבך הנח שלא תטעון, שאין מי שיגמול לך חסד לאחר מכן. כי אנשים חשבו שכדאי לגמול חסד עם אחרים רק אם יש סיכוי שאותם אחרים ישיבו לך כגמולך.
כנגד זה בא רבי עקיבא ואמר שאדם צריך לעשות חסד גם אם אינו מצפה לתגמול מאת האדם, כי יגמלוהו משמים על מעשהו הטוב. בדומה למה שאמר קהלת (יא, א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ".
