משמעות החזרה / רפי זברגר

נדרים עט ע''א
 

הקדמה 

למדנו בדף הקודם את דברי רבי חנינא שאמר כי שתיקה לשם הקנטה אינה נחשבת ''שתיקת קיום'' וניתן להפר אפילו לאחר מספר ימים של שתיקה זו. הזכרנו במאמר על הדף הקודם כי הגמרא מקשה עליו מספר קושיות ומסיימת ב''תיובתא'' על כל אחת מן הקושיות, כך שדבריו נדחו ואמנם ראינו שלא פסקו כמותו להלכה.
נתמקד היום באתת מאותן קושיות שהקשו עליו שכאמור הסתיים בדחיית דבריו. 
  

הנושא

מתיב רב כהנא: וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ (במדבר ל', ט''ו)- בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר;
רב כהנא מקשה מברייתא המייחסת במפורש לפסוק ''ואם החרש יחריש לה אישה'' "שתיקה מקניטה" (למיקט, בלשון הגמרא). הברייתא ממשיכה ודנה כיצד הגיעה למסקנה זו:
אתה אומר: בשותק על מנת למיקט, או אינו אלא בשותק על מנת לקיים?
שואלת הברייתא: אולי בכל אופן נייחס ל''החרש יחריש לה אישה'' "שתיקת קיום" ולא "שתיקת הקנטה"?
כשהוא אומר: ... כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ (שם) - הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר, הא מה אני מקיים : וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ ? בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר!
עונה הברייתא כי אין אפשרות לומר כך. שהרי יש עוד שתיקה באותו פסוק בסופו, והוא ככל הנראה עוסק ב"שתיקת קיוום", אם כן אין ברירה אלא להסביר כי השתיקה בתחילת הפסוק עוסקת ב''שתיקת הקנטה''
תיובתא.
אם כן סתירה מפורשת מהברייתא לדבריו של רבי חנינא הסובר כאמור, כי ''שתיקת הקנטה'' איננה נחשבת לשתיקה עליה דברה התורה שמקבלת סטטוס של ''קיום'' לאחר סוף יום.
ולוקים: הא בשותק על מנת לקיים, הא בשותק סתם!
למרות מסקנה ה''תיובתא'' של הגמרא, ממשיכה הגמרא בכל אופן להקשות על מסקנת הברייתא. אמנם יש לנו שתי ''שתיקות'' בפסוק, וצרך לייחס אותם לשני אופנים שונים של שתיקה, אך למדנו לעיל כי ישנה שתיקה נוספת והיא ''שתיקת סתם'' – ללא כוונה מיוחדת - לא כוונת קיום וגם לא כוונת הקנטה. אם כן, נוכל לייחס את השתיקה בתחילת הפסוק ל"שתיקה סתם" ולא ל''שתיקת הקנטה'', ושוב לא תהיה סתירה לדברי רבי חנינא.
קראי יתירי
לפירוש תשובת הגמרא ישנם כמה הסברים, נתייחס לשניים מהם המובאים במפרש (רש''י):
1. מדכתיב החרש יחריש כמה פעמים, שמע מינה: בשותק על מנת למיקט אינו מפר,
פרשת נדרים בתחילת פרשת מטות (במדבר פרק ל') מציינת מספר פעמים את השורש ח.ר.ש. '
א. וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם (ה') -הפרת האבא לביתו (שאינה ארוסה ואינה נשואה)
ב. וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ (ח') – הפרת הבעל
ג. וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם (י''ב) – הפרת אבא ובעל לאשה ארוסה.
ד. וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ (ט''ו) – מלמד על סוגי השתיקה השונים.
הסבר זה לומד מכך שיש חמש פעמים בהם התורה חוזרת על אותו שורש, שהתורה בוודאי מתכוונת גם ל''שתיקת הקנטה''.
2. ענין אחר: קראי כתיבי הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ הרי ג' חד בשותק על מנת לקיים וחד על מנת למיקט וחד בסתם
ההסבר השני ברש''י מתייחס רק לפסוק ט''ו, שם ישנם שלשה מופעים של השורש ח.ר.ש. ומהם לומדים על שלושת השתיקות השונות: שתיקת קיום, שתיקה סתם ושתיקת הקנטה.
לפי שני הסברים אלו אנו מגיעים למסקנה כי התורה מתייחסת גם ל''שתיקת הקנטה'' ובכך נדחית דעתו של רבי חנינא. 
 

מהו המסר

לפי ההסבר השני ברש''י ברורה דחיית הקושיא של הגמרא, ישנן שלושה מופעים של השורש ח.ר.ש. ולכן מדובר על שלושת סוגי השתיקות. אך יש להבין את ההסבר הראשון של רש''י. התורה אמנם חוזרת חמש פעמים על השורש ח.ר.ש. אך מניין לנו כי אחת מהן מתייחסת גם ל''שתיקת הקנטה''? הרי מספר מופעי הפועל ח.ר.ש. אינו זהה למספר השתיקות, אם כן, מניין לנו שהתורה מתכוונת לכלול את כל סוגי השתיקות, כולל שתיקת הקנטה?
אלא יש כנראה לומר, כי חזרה שוב ושוב על אותו פועל, מלמדת אותנו כי אין מצב שאנו לא כוללים את הכל בפסוקים הללו. לא משנה אלו שתיקות (במאמר על הדף של אתמול הזכרנו כי ישנם אף ארבע שתיקות) - הכל כלול וכוללם יחד.
מכאן נלמד איזהו מסר לחיים. כאשר אדם חוזר וחוזר על אותו דבר, אפילו בביטויים ובאופנים שונים, הרי הוא מתכוון לכל הקשור לכך. מתכוון לכלול בדבריו את כל המופעים הקשורים לאותו נושא.
לכן, אם למשל ילד מספר מה קרה לו ומה עבר עליו, והוא חוזר על אותו עניין פעם ועוד פעם וחוזר חלילה, הרי שהוא באמת מתכוון שאירע משהו משמעותי. משהו גדול עבר עליו. אף אם אינו יודע להביע זאת במילים ברורות, אך חזרה על אותו עניין מספר פעמים אמור להדליק לנו ההורים נורה אדומה, ולהתייחס ברצינות ובכובד רב לדבריו.
בשולי הדברים נעיר ונאמר, כי תמיד יש להתייחס לדברים של ילדינו (ואף למבוגרים) בכל כובד הרצינות והכבוד, אך במאמר זה באנו להדגיש הדגשה יתרה כי אם ישנה חזרה עוד ועוד על הדברים, הרי שיש לחקור ולהבין מה בדיוק אירע, מה עבר על הילד ובאילו נסיבות. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]