לא לשמוע מוזיקה זה עינוי?
הרב דב קדרון
נדרים עט ע"א
אחד מסוגי הנדרים שהבעל מיפר לאשתו הוא נדרי עינוי נפש, ובמשנה יש מחלוקת מה כלול בעניין זה.
המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס לבוב סימן ז) פסק שאשה שנדרה שלא לילך למָחוׄל או שלא לשורר או לשמוע קול שיר, בעלה מפיר לה ביום שומעו, כי מניעה מעניינים כאלו נחשבת עינוי נפש, וראיה לכך הוא הביא ממסכת מועד קטן (ט, ב), שם נאמר שמותר לאשה לעשות תכשיטיה בחול המועד ואפילו אם היא מבוגרת, כי כל אשה, בכל גיל, צריכה להרגיש שהיא נראית טוב ולרקוד לקול שירים ותופים.
תלמידיו של מהר"ם מרוטנבורג כותבים בשמו שיש עוד רמז לעניין זה, ממה שרק פעמיים בכל התנ"ך כתובה המילה "לענות", פעם אחת בעניין הפרת הבעל את נדרי אשתו (במדבר ל, יד): "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ", ופעם שניה בספר תהלים (פח, א): "לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת", ושם פירש המהר"ם ש"מחלת" הוא סוג של כלי שיר, ומכאן ראיה שמניעה של שמיעת כלי שיר נחשבת לעינוי, וממילא זהו מסוג הנדרים שהבעל מיפר לאשתו.
וכך כותב בעל הטורים (במדבר ל, יד): לענות. ב' במסורה. לענות נפש. על מחלת לענות (תהלים פח א), והוא ענין כלי שיר. לומר שאם נדרה שלא לשמוע כלי שיר שבעלה מפר לה, שחשוב נדרי עינוי נפש, כדאיתא במועד קטן (ט ב) שאף הזקנות נהנות מכלי שיר.
