הטמעת שינויים / רפי זברגר

נדרים עז ע''ב
 

הקדמה 

לאחר שלמדנו במשנה הקודמת על הפרת נדרים בלילי שבת ובשלהי השבת דנה הגמרא על עיקר דין הפרה בשבת, ולאחר דין ודברים בנושא זה ובמספר נושאים נוספים סיכמה הגמרא בריש עמוד ב' את ההלכה בנושאים אלו:
אמר רבה אמר רב נחמן, הלכה: נשאלין נדרים עומד יחידי ובלילה, ובשבת ובקרובים, ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום.
מותר לשאול על נדרים על ידי חכם גם אם הוא לבדו. מותר לשאול גם בלילה וגם בשבת אפילו אם היה לו זמן לפני שבת, ולא עשה זאת.
לגבי הפרה בשבת, אומרת הגמרא בהמשך, כי כדאי להפר בלשון קצת שונה מלשון ההפרה ביום חול, מפני כבודה של השבת. 
  

הנושא

בהמשך דנה הגמרא האם ניתן לקיים או להפר נדרים בלשון שאינה חד משמעית, אלא רק ''ברמיזה'':
תניא: האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי, אין זה נדר - לא אמר כלום;
בלשונות אלו מתייחס הבעל לנדרי אשתו שכבר נדרה בלשון עתיד ואומר לה כי אין רצונו בנדרים שלה, אך אינו מתייחס ספציפית לנדריה שכבר נדרה. פוסקת הגמרא כי אין זו הפרה. שכן, בהפרה חייב הבעל לומר במפורש כי הוא מפר את הנדר שכבר נדרה, ואם לא אומר לה בלשון כזו, אין ההפרה חלה.
יפה עשית, ואין כמותך, ואם לא נדרת מדירך אני - דבריו קיימין.
לעומת זאת, אם קיים בלשון מרומזת ואומר לה כי נהגה יפה בכך שנדרה נדר, ובלשון זו מבקש הבעל לקיים את נדרה של אשתו, הרי זה נחשב לקיום הנדר.
מה ההבדל? מדוע בהפרה אנו מבקשים לשון ברורה וחד משמעית וישירה של הפרת הנדר עצמו, לעומת קיום בו אנו מסתפקים בלשון המבטאת את ההסכמה של הבעל לנדר, ובאופן זה אנו מקיימים את הנדר? וכך מסביר זאת הר''ן:
נראה בעיני דטעמא דמילתא דכיון דתניא לקמן קיים בלבו קיים לא גרעי הני לישני מקיים בלבו אבל בהפרה כיון דקיימא לן הפר בלבו אינו מופר אף כשהוא מוציא בשפתיו צריך שיהא לשונו ברור.
הר''ן לומד זאת מתוך דין אחר שנלמד בהמשך הגמרא (ע''ט.). שם למדנו כי ניתן לקיים בליבו של הבעל, אך לא ניתן להפר בלב אלא חייבים לומר בפה. לכן מסיק הר''ן, כי הקמה ברמז אינה פחות טובה מהקמה בלב, ולכן היא תופשת. לעומת הפרה, אותה יש לומר בפה, לכן הלשו חייבת להיות ברורה וחד משמעית, ולא במרומז.  
      

מהו המסר

כדי לקיים משהו מספיקה מחשבה, ומספיקה לשון ממנה ניתן להבין כי האדם מבקש לקיים. אך לקעקע דבר שכבר בוצע כמו פעולת הפרה – יש צורך בפעולה ''חזקה'' של אמירה בפה, מפורשת וחד משמעית.
נלמד מכאן מסר לחיים. כדי לשמר דבר אנו יכולים להסתפק ''בפעולות תחזוקה'' שאינן דורשות מאמץ רב, ואפילו מחשבות בלב מספיקות לכך. אך כדי לשנות משהו בחיים, יש צורך ב''עשייה חשובה'', עשייה משמעותית, הדורשת מאתנו כוחות יותר גדולים, ופעולות ''חשובות'' המלמדות והמוכיחות כי אמנם בוצע השינוי המבוקש.
כך גם נתייחס להרגלים שלנו בחיים. אם סיגלנו לעצמו הרגל, (מקווים שאלו הרגלים טובים), כדי לשמר אותם צריכים לבצע פעולות מסוימות ''קטנות'', אפילו מחשבות בלב מספיקות. נחשוב כי אנו מעוניינים להמשיך בדרך זו, ובאופן זה סביר להניח שאמנם נמשיך לנהוג באותם הרגלים. אך אם החלטנו ''לשנות כיוון''. לנהוג בהרגל חדש, הרי שיש להתאמץ. חייבים לעשות ''פעולות חשובות'' כמו אמירה בפה ,ואלי אפילו בפני אנשים אחרים, כך שהשינוי יוטמע בנו חזק ונוכל להמשיך ולהתמיד בו.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]