טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית – טוואי המשי 

"ולא בכלך. אמר שמואל: שאלתינהו לכל נחותי ימא, ואמרי לי: כולכא שמיה. רב יצחק בר זעירא אמר: גושקרא. רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא, חזייה דהוה לביש מטכסא. אמר ליה רבין לאביי: היינו כלך דתנן. אמר ליה: אנן שירא פרנדא קרינן ליה. מיתיבי: השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית! תיובתא דרבין תיובתא איבעית אימא: שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד" (שבת, כ ע"ב).

פירוש: עוד שנינו במשנה כי לא מדליקים בכלך. אמר שמואל: שאלתינהו שאלתי אותם] את כל נחותי ימא [יורדי הים] ואמרי [ואמרו] לי שכלך האמור במשנה כולכא שמיה [שמו] היום. רב יצחק בר זעירא אמר: כלך הוא גושקרא [פקעת של תולעת משי]. ומסופר כי רבין ואביי הוו יתבי קמיה [היו יושבים לפני] רבנא נחמיה אחוה דריש גלותא [אחיו של ראש הגולה]. חזייה דהוה לביש מטכסא [ראה אותו רבין את ר' נחמיה שהוא לבוש סוג משי]. אמר ליה [לו] רבין לאביי: היינו [זהו] הכלך דתנן [ששנינו במשנתנו]. אמר ליה [לו] אביי: אנן [אנחנו] "שירא פרנדא" קרינן ליה [קוראים אנו לו]. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: השיראים והכלך והסיריקין [סוג משי] חייבין כולם בציצית, והרי שהשיראים והכלך הם מינים שונים, ואם כן הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על רבין שקרא כלך לשירא פרנדא! ומעירים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא. איבעית אימא [אם תרצה אמור], ותתרץ כי שירא לחוד, ושירא פרנדא לחוד. ושירא פרנדא הוא המין הזהה לכלך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: טוואי המשי   שם באנגלית: Silkworm   שם מדעי: Bombyx mori


נושא מרכזי: שמות אריגי המשי בדגש על ה"סיריקין".

לריכוז מאמרים על טוואי המשי וקישוריות הקש/י כאן.

לדעת חלק גדול מהמפרשים השמות שיראים, כלך וסיריקין מתייחסים בספרות חז"ל לאריג הנקרא בימינו משי. השם משי בהקשר ללבוש מוזכר במקרא בשני פסוקים סמוכים בספר יחזקאל. בפרק טז (י') "ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי" ובפסוק י"ג: "ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן וכו'". לדעת ש. אחיטוב (אנציקלופדיה מקראית ה' עמ' 506) המשי המקראי איננו המשי המיוצר מפקעות טוואי המשי משום שמוצר זה שמקורו בסין התחיל להופיע בארצות הים התיכון רק בראשית ימי הקיסרות הרומית. המתרגמים הקדמונים תירגמו את המשי באופן שונה מהמקובל היום. בשבעים הוא מתורגם τριχαπτον שהינו צעיף עדין משיער. בתרגום יונתן צבעונין ובפשיטא חלא = צעיף. המילה משי במשמעותה הקדומה נגזרה אולי מהמילה המצרית מסי שהוא סוג בגד או מן החתית Mashshi(ya) כנראה צעיף השוואה לשתי שפות אלו מצביעה על כך שהכוונה במילה משי לסוג בגד ולא לסוג אריג. הראשון שזיהה את המשי באופן המקובל היום היה הקראי דוד בן אברהם אל-פאסי בן המאה ה – 10 לספירה. כך זיהה גם רש"י (שם): "ואכסך משי - שווייא"ה בלע"ז וית כהנא רבא בלבושי צבעונים ומ"א ואכסך משי אלו שבעת ענני כבוד דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם". ד"ר מ. קטן גרס "שייד"א" (משי = seide). לעז זה חסר בכתבי היד.

כאמור, לדעת חלק גדול מהמפרשים השמות שיראים, כלך וסיריקין מתייחסים בספרות חז"ל לאריג הנקרא בימינו משי. הערוך (ערך כלך") פירש: "... פירוש כלך גושקרא מטכסא השיראין והסיריקון כולן ממין שירא פרנדא הן אלא משונין באריגתן. יש מהן דקים ויש מהן עבין יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין. ויותר יש שיש בהן צורה ויש שאין בהן צורה כדאמרינן ברוקם וחושב. ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות"(1).

גם לדעת רש"י השמות השונים מייצגים סוגי משי שונים אלא שבניגוד לערוך המייחס את הבדלי האיכות לאופן האריגה והרקמה רש"י סבר שההבדל נובע מסוג חומר הגלם. "גושקרא - פסולת של משי העשוי ככובעים, והוא בית התולעת, וקורין לו פולויי"ל ונופצים אותו, וטווהו ועושה ממנו בגד, ואסור לעשות ממנו פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת, ואין השלהבת עומדת במקומה". ד"ר מ. קטן תירגם ב"אוצר לעזי רש"י" שפולויי"ל היא פסולת של משי גולמי. לדעתו חומר זה הוא חלקה החיצוני של פקעת גולם טואי המשי. "בית התולעת" שרש"י מזכיר הוא ללא ספק פקעת גולם טואי המשי. מטכסא - לבוש העשוי מאותו כלך. שיראים - מעיל העשוי מעיקר המשי. סיריקין - עשוי מן המשי הרך המתפצל, ומצוי במשי, וקורין לו במקומנו יד"ש (לדעת ד"ר קטן הפירוש של המילה יד"ש הוא פסולת). פירושו של ד"ר קטן עולה יפה עם הסברו של רש"י במנחות (לט ע"ב): "סריקין - מעיל עשוי מנעורת של משי".

השיראים הם האיכותיים ביותר ומיוצרים מהחלק העיקרי של הפקעת. גם לדעת הרמב"ם (פיהמ"ש, כלאים, פ"ט מ"ב) מדובר בסוגי משי אלא שהם שונים זה מזה בטקסטורה שלהם: "שירים וכלך, מיני משי נראין כאלו הן צמר ופשתים, לפי שאחד מהן רך כפשתן והשני קשה ומשעיר כצמר". על טיבם של הסריקין אנו לומדים מהמפרשים של המשנה בכלים (פכ"ח מ"ח): "בגדי עניים אף על פי שאין בהם שלש על שלש הרי אלו טמאין מדרס טלית שהתחיל בה לקרעה כיון שנקרע רובה אינו חבור העבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש". מפרש רע"ב: "העבים והרכים - הבגדים העבים והגסים ביותר, כגון הלבדין והמגוסין. והרכים ודקין ביותר, כגון השיראין והסריקין". תוי"ט מפרש: "והרכים - פי' הר"ב כגון השיראים והסריקין. שיראין היינו השירים דברפ"ט דכלאים. והסריקים. פירש"י בפ' במה מדליקין דף כ' עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו ויד"ש. ע"כ. ובפרק התכלת דף ל"ט כתב נעורת של משי".

רע"ב כולל את השיראין והסריקין בקבוצה משותפת של אריגים דקים ורכים דבר הרומז על כך שבדומה לשיראים גם הסריקים הם אריגים יוקרתיים. על מעמדם של הסריקים ניתן לעמוד משני סיפורים המובאים בגמרא. במסכת חגיגה (טז ע"ב) מסופר: "יצא מנחם ונכנס שמאי כו'. להיכן יצא? אביי אמר: יצא לתרבות רעה. רבא אמר: יצא לעבודת המלך. תניא נמי הכי: יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון". מפרש רש"י: "סיריקון - לבוש בגדי מלכות". במסכת קידושין (לא ע"א) מספר על דמא בן נתינה: "כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימה". הערוך (ערך "סרק") מפרש: "... פירוש הוא סירק"ו בלעז". המילה silk (משי) נגזרה מהמילה sioloc באנגלית עתיקה שהגיעה מהשם Σηρικός (sirikós) ביוונית עתיקה ו – serikos בתעתיק לטיני(2). ייתכן וגם השם הארמי "שיראי" ("שיריא") נגזר מסיריקין שהרי "ס" ו"ש" מתחלפות בקלות.

רש"י בקידושין פירש: "סירקון - לבוש שקורין צינד"ר. של זהב - מרוקם חוטי זהב". מתרגם ד"ר מ. קטן: Cender = מין משי. ח. י. קאהוט (ערך "סרק") גרס בדברי רש"י צינד"ל שמשמעותו בלשון צרפת cendel ובאיטלקית zendale. אכן במסכת כתובות (פה ע"ב) נאמר "ההוא דאפקיד מטכסא בי רב דימי אחוה דרב ספרא, שכיב רב דימי ולא פקיד וכו'" ושם פירש רש"י: "מטכסא - לבוש משי צינד"ל בלע"ז". cendel (cendal) ושמות דומים הוא אריג משי קל, בדרך כלל, אם כי לעיתים כבד יותר. אריג זה היה הזול והנפוץ ביותר מבין אריגי המשי בימי הביניים וידוע באירופה מאז ימי השושלת הקרולינגית. במאה ה – 13 אריג זה היה מקובל ברוב מרכזי עיבוד המשי החשובים באירופה ובמיוחד באיטליה (The Lexis of Cloth and Clothing Project).

משי גולמי – ניתן לראות בו את הברק הטבעי    מקור:		כריכת סיבי פקעות טוואי המשי בתאילנד    צילם:  WPPilot

(1) "למוד ערוך" אנו מוצאים אולי רמז לאופן בו זיהה הרמב"ם את הכלך (ראו להלן): "... יש לעיין במה פליגי היש מפרשים עם הפירוש קמא של הערוך ואולי לפי הפירוש קמא של הערוך הוי כלך מין הנקרא משי הגדל בכרכי הים (עי' רעמב"ט ותוי"ט פ"ט ממס' כלאים) מה שאין כן לי"מ הוי מן התולעים כסתם משי כנודע. ואולי עוד י"ל דלפירוש קמא הוי כלך מין בנוני ולי"ס הפסולת.
(2) "ר" ו"ל" מתחלפות הרבה, אותיות למנ"ר. אלמנות הן ארמונות בתנ"ך, וארמלתא בארמית ועוד.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.