בומרנג / רפי זברגר

נדרים ע''ה ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בדף שלנו:
האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין - לא אמר כלום;
אין אפשרות להקים נדר שעדיין לא חל, לכן בעל שביקש להקים נדרי אשתו מראש – אין בדבריו כלום.
הרי הן מופרין - רבי אליעזר אמר: מופר, וחכמים אומרים: אינו מופר.
לגבי הפרה ישנה מחלוקת תנאים. רבי אליעזר סובר כי ניתן להפר מראש וחכמים חולקים וסוברים כי דין הפרה כמו דין קיום, ולכן אין אפשרות לבצעה לפני חלות הנדר. המשנה ממשיכה במקור סברות התנאים:
אמר רבי אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור?
רבי אליעזר לומד מקל וחמור: אם התורה נתנה כוח לבעל להפר נדרים שכבר חלו, שזו בהחלט ''יכולת חזקה'', הרי שעל אחת וכמה תהיה לבעל יכולת להפר נדרים שעדיין לא חלו, ומכך מסיק רבי אליעזר כי ניתן להפר לפני חלות הנדר. לגבי קיום, הקל וחומר יכול להיות הפוך, שהרי יותר ''סביר'' לקיים נדר שכבר חל, מאשר נדר לפני חלותו, לכן באמת כולם מודים שאין אפשרות לקיים נדר לפני שהוא חל.
אמרו לו, הרי הוא אומר (במדבר ל', י''ד): כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ, את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר.
חכמים לא חלקו על הקל וחומר של רבי אליעזר, אלא אמרו שיש לימוד אחר ''יותר חזק'' מקל וחומר והוא הסמיכות בפסוק בין הקמה להפרה, ומכאן למדו חכמים כי רק נדר שאפשר להקימו, יהיה אפשר גם להפר אותו. אך נדר שאין אפשרות להקימו, כמו נדר שעדיין לא חל, כפי שלמדנו ברישא, גם לא יהיה ניתן להפר אותו. 
  

הנושא

איבעיא להו: לרבי אליעזר מיחל חלין ובטלין, או דלמא לא חלין כלל?
שואלת הגמרא שאלה מעניינת לשיטת רבי אליעזר: כשהוא פוסק כי ניתן להפר מראש את הנדר אשר טרם נידר, האם כוונתו שהנדר לא יחול כלל וכלל, או שמא הנדר יחול לזמן קצר ולאחר מכן יתבטל.
למאי נפקא מינה? כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא, אי אמרת חלין - הויא תפיסותא, אי אמרת לא חלין - לא איכא מששא, מאי?
לשאלת הגמרא מאי נפקא מינה בין שני צדדי הבעיה עונה הגמרא כי ישנה נפקות במקרה של התפשת נדר אחר על הנדר העתידי. הר''ן מדגים זאת במצב שאחרי הפרת הנדר (העתידי) של הבעל, קבלה האשה על עצמה נזירות (גם נזירות מהווה נדר) ואיש אחר אמר ''אני כמוה''. הרי שהתפשת הנזירות של האדם האחר תלויה בקיום הנזירות של האשה. לכן, אם נדרה של האשה קיים לרגע אחד, הרי יש על מנת להתפיש, וגם נזירותו של האדם השני חלה. אך אם אנו אומרים שהנדר (נזירות) לא חלה כלל וכלל, אין לנזירות של האדם השני על מה לחול, והוא אינו נזיר.
תא שמע, אמר רבי אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? שמע מינה לא חלין.
מוכיחה הגמרא מן הקל וחומר של רבי אליעזר במשנתנו, כי הנדר לא חל כלל וכלל. שהרי רבי אליעזר מכנה את ההפרה העתידית במשנתנו ''נדר שלא באו לכלל איסור'', משמע מכאן שהנדר לא יחול כלל, ולכאורה פשטנו את השאלה.
מי קתני שאינן באין? שלא באו קתני, עדיין לא באו.
עונה הגמרא, כי אין הכרח לפשוט כך, שהרי לא כתוב שהנדר לא יחול בעתיד, אלא רק שעדיין לא חל, אבל באמת יכול להיות שהנדר אמנם יחול לשעה קלה ואז ההפרה גם תחול ותבטלו.
לפי הר''ן (בניגוד למפרש) ניסיון ההוכחה לצד אחד של הבעיה (הנדר לא חל כלל) הופך להיות הוכחה לצד השני. שהרי אם אמנם רבי אליעזר היה רוצה לומר כי הנדר לא יחול אפילו לא לשעה קלה, היה צריך להתבטא ולומר ''שאינן באים'' והיינו מבינים כי הנדרים באמת לא יחולו אף פעם. אך מלשון המשנה ''לא באו'' ניתן להבין כי הנדר עדיין לא חל, אבל הוא יחול בהמשך, וכאמור מיד יופר על ידי ההפרה שנאמרה קודם לכן. 
      

מהו המסר

• טענת הנגד של חכמים לרבי אליעזר במשנה מרתקת וניתן ללמוד ממנה דבר מעניין. חכמים כאמור לא חלקו על סברת רבי אליעזר ועל טענת הקל וחומר שלו, אלא אמרו לו: אתה אמנם צודק, אך יש דברים יותר חזקים מקל וחומר, וזה לימוד הסמיכות בפסוק.
זהו אופן מאוד יפה של דיון בין חכמים. אין ''קטילה'' של הצד השני. אין ''ירידה'' לשם ירידה ומחלוקת לשם מחלוקת. אלא יש כאן הקשבה מכובדת של חכמים לטענת רבי אליעזר. ויותר מכך, יש הסכמה לעצם הטענה, וכל מחלוקתם היא האם ישנו לימוד נוסף הגובר על לימודו של רבי אליעזר או לא.
בהחלט ניתן ללמוד מכאן ''תרבות דיון''. כבוד הדדי בין הדוברים, ודיבור אך ורק לעצם העניין ולא לעצם הדובר.
• תלמידים המבקשים לערער על ציונם במבחן לפעמים מתלבטים האם כדאי בכלל לערער, שהרי ייתכן כי הערעור לא רק שלא יוסיף להם נקודות, אלא לפעמים עלול לגרוע מן הציון ולהורידו (אם המורה ימצא שהוא ''פירגן'' יותר מידי ובאמת מגיע ציון נמוך יותר).
לפי הסברו של הר''ן בתשובת הגמרא, היה ניתן לחשוש חשש מעין זה גם בניסיון ההוכחה ממשנתנו, שהרי ההוכחה על צד אחד של הבעיה, לא רק שנדחתה, אלא הפכה להיות הוכחה לצד השני (כאן אין רווח והפסד של ציון אלא ''רק'' הוכחה לצד הנגדי של הספק).
מסקנה: לפני שטוענים טענה מסוימת, או מבקשים להוכיח ממקום מסוים, יש לבדוק היטב, האם הדבר לא יחזור אלינו כבומרנג, ומה שביקשנו להוכיח לצד אחד, יתברר כהוכחה לצד הנגדי.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]