גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שמט מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף עג ע"ב
בענין 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת'
מצינו בדברי חכמינו ז"ל (מכילתין עג, ב; עד, א ומובא גם במס' שבת מו, ב; יבמות כט, ב ועוד) בטעם הזכות שנתנה התורה לבעל להפר נדרי אשתו, כדברי "רב פנחס משמיה דרבא, דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת". ומובא בראשונים (עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי; דרישה סי' רלד אות בשם הרא"ש; פירוש רבינו יוסף בכור שור עה"ת פר' מטות ל, ו) שהאב שמיפר את נדרי בתו הוא גם מטעם זה (וע"ע אור שמח הל' נדרים פי"ג ה"ט; שלמי נדרים ר"פ נערה המאורסה בשם הגאון האדרת).
ודנו רבותינו הראשונים, באופן שהאשה או הבת אומרות בפירוש שאינן נודרות על דעת הבעל או האב. בשו"ת הרשב"א (שם) כתב: "הנשואה הנודרת תחת בעלה, אע"פ שאמרה בפירוש, שאינה נודרת על דעת בעלה, אפילו הכי בעלה מפר לה, שהתורה נתנה אותה ברשות הבעל, לכל נדר ולכל שבועת איסור שיש בו עינוי נפש, או שהוא בינו לבינה. וכן ברשות האב, כל שהיא נערה וברשותו של אב, שלא נשאת, מפני שהרוב - כך דעתן, ורובן על דעת כן הן נודרות". יסוד הדברים מובא בחידושי הר"ן (גיטין פג, ב ד"ה כל) בזה"ל: "כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, ואפילו התנתה בפירוש שלא יהא רשאי הבעל להפר, כיון שרוב הפעמים נודרת על דעת בעלה, לא נתנה תורה דבריה לשעורין, ונתנה רשות לבעל להפר כל נדריה" (וכ"כ הריטב"א גיטין שם בתירוצו השני).
בחידושי הריטב"א (שם בתירוץ הא') כתב יסוד נוסף בזה, כי "שמא אע"פ שהיא אומרת כן, אנן סהדי שהיא אינה נודרת שלא ברצון בעלה", וכן כתב הריטב"א במכילתין (סז, א ד"ה מת הבעל): "דאפילו אשה שפירשה שאינו נודרת על דעת בעלה, בטלה דעתה אצל כל אדם, ואין פיה ולבה שוים, והבעל מיפר כדינו".
הרי לנו שני מהלכים בראשונים ביסוד כלל זה, לפי דברי הרשב"א - מאחר שמרבית המקרים אשה נודרת על דעת בעלה, נתנה התורה את האשה או הבת ברשות הבעל והאב, ולפי דברי הריטב"א - רק במקום שאכן האשה נודרת על דעת בעלה נתנה התורה את האשה והבת ברשות הבעל והאב.
גם להלכה ולמעשה יש נפק"מ בזה, ובקובץ הערות (סי' כו אות א) כתב, שבאופן שלא ידעה הנודרת שיש לה בעל, כגון שקידשה אביה שלא לדעתה, לדעת הרשב"א – גם באופן זה, הדין הוא שבעלה מיפר לה, ואילו לדעת הריטב"א, הרי הדבר ברור שנדרה לא היתה על דעת הבעל, ולא יהא בכוחו להפר לה.
עוד נפק"מ לדינא, לענין קידושין דרבנן כשתאמר שאינה נודרת על דעת בעלה, דבמס' נדה (מו, ב) מבואר שבקטנה שהשיאוה אמה ואחיה, שאינו אלא קידושין דרבנן, ומועלת מיאון להוציאה מרשות בעלה ואינה צריכה גט, אומרים גם כן כלל זה, ש'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', ובעלה מיפר לה את נדריה, ובאופן כזה - כשתאמר בפירוש שאינה נודרת על דעת בעלה, לפי דעת הריטב"א - בעלה מיפר לה, כי סוף סוף אנן סהדי שאינה נודרת שלא ברצון בעלה, ואין סומכים על דבריה, ואילו לפי דעת הרשב"א - לא יהיה הדין כן, כי זכות ההפרה היא מזכויות הבעל שזכתה לו התורה, ובנישואין כזה שאינו אלא מדרבנן לא זכתה התורה לבעל שיפר לה את נדרה, והתינח כשהיא נודרת על דעת בעלה - מובן הדבר שבעלה מפר את נדריה, אכן, כשתאמר בפירוש שאין דעתה על דעת בעלה, איזה זכות יש לבעל להפר את נדריה (עי' חזון יחזקאל נדרים פ"ו ה"ו).
עוד חילוק יש, דהנה נחלקו הפוסקים באשה שנדרה או שנשבעה בחלום – אם הבעל יכול להפר אותם או לא, וצריכה עשרה בני אדם שיתירו לה (ראה לעיל ח, א-ב), לפי דעת הט"ז (סי' רי סק"ד) בעלה מיפר לה, ואילו דעת הב"ח (שם ס"ג) והש"ך (שם סק"ה) שאין הבעל מפר לה. והנה לפי דעת הריטב"א שזכות הפרת הבעל היא משום ש'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', ואפילו כשפירשה שאינו נודרת על דעת בעלה, אנו אומרים שאין לבה שלם עם דבריה, הרי בנדרי חלום שחיישינן שמן שמים הדירוהו (עי' ר"ן לעיל ח, ב ד"ה כשם), אין הבעל יכול להפר, כי נדר כזה יתכן שלא היה על דעת הבעל. אכן, לדעת הרשב"א – שזכות הבעל להפר הנדרים הוא בסופו של דבר מן הזכיות שנתנה התורה אל הבעל, וגם במקום שלא שייך הכלל של 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', הרי גם בנדרה בחלום יהיה הדין כן, כי סוף סוף זכות זו הינה מזכויות שזכתה התורה לבעל (עי' ידות נדרים לבעל ה'שואל ומשיב' סי' ר"י יד שאול סק"ג; יד יוסף סק"ה).
אופן נוסף יש מקום לומר שתלוי בזה, באופן שנשבע האב או הבעל שלא יפרו נדר הבת או האשה, והאשה יודעת מזה ונודרת, לדברי הרשב"א – אם עבר הבעל על שבועתו והפר לה, נדרה מופר, כי הבעל יכול להפר מלה גם בשאינה נודרת על דעתו, ואילו לדברי הריטב"א – שזכות ההפרה היא משום שהאשה נודרת על דעת בעלה, באופן כזה יתכן שאינה נודרת על דעת בעלה, דלא ניחא לה שיעבור בעלה על איסור שבועתו (ראה ספר אהבת חסד עמ"ס גיטין לד, ב; כל נדרי פל"ג סי"ג ובהערות שם).
עוד יש לתלות בזה, מה שמבואר בב"ח (יו"ד סי' רלד ס"ג) שבאופן ששלח הבעל גט לאשתו, ועדיין לא הגיע הגט לידה, והאשה יודעת שכבר נשלח לה גט ונדרה נדר, שבעלה יכול להפר לה את נדרה כל זמן שלא הגיע הגט לידה, ולפי דברי הרשב"א – הדבר מובן, דהגם שבאופן כזה קשה מאוד לומר שנודרת על דעת בעלה, מ"מ זכות הבעל להפר הנדרים גם כשלא שייך טעם זה, כי לא נתנה התורה את דבריה לשיעורים, ואילו לפי דברי הריטב"א שתלוי במה שהיא נודרת על דעת בעלה, הרי באופן כזה קשה מאוד לומר שנודרת על דעתו, כי יודעת שברצונה לגרש אותה, ולמה יתלה את נדריה בדעתו. ושמא שמאחר שיתכן שיבטל את הגט בפניה או בפני השליח, עדיין יש מקום לומר שנודרת על דעתו (עי' ערוך השולחן סי' רלד סעיפים י- יא).
