אפשר לפדות בן על ידי שליח?
הרב דב קדרון
נדרים עב ע"ב
בגמרא נאמר הכלל שבכל מצוות התורה שלוחו של אדם כמותו. מכאן הקשה בעל הספר צידה לדרך (שמות יג, יג) על פסק ההלכה של רבותיו, הרמ"א והלבוש (סימן ש"ה סעיף י) שאין האב יכול לפדות את בנו על ידי שליח. וגם אין בי"ד פודין אותו בלא האב, וכתב שאין זה נכון, כי את כל מצוות התורה יכול אדם לקיים על ידי שליח.
אולם הלבוש כתב שמצוות פדיון הבן היא כמו תפילין וציצית, שכל אדם צריך לעשות בגופו ולא על ידי שליח.
גם בביאור דעת הרמ"א יש מחלוקת. החתם סופר (בסי' רצז), כתב שכוונת הרמ"א שאין פודין ע"י שליח, היינו כשהשליח נותן מעות הפדיון משל עצמו, ואיננו מזכה את הכסף לאב, באופן זה אין אפשרות לפדות על ידי שליח, אבל ממון שנשלח מהאב לכהן ע"י שליח, אין זה נחשב פדיון ע"י שליח, אלא רק הגעת המעות לכהן נעשית ע"י שליח, ואין בכך כלום, ורבים שגו בזה. אולם בעל ערוך השולחן כתב שלדעת הרמ"א אין הבדל, ובשני האופנים אין אפשרות לפדות על ידי שליח.
עניין זה נתון למחלוקת בין גדולי האחרונים לאורך הדורות, ולמעשה כאשר יש ילד קטן שצריך לפדותו, שאביו נפטר, פוסק הרמ"א "דכותבין לו על טס של כסף שאינו נפדה ותולין לו בצוארו, כדי שידע לפדות עצמו כשיגדיל", ואם נפדה ע"י אחרים בעודו קטן, פסק הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן לא) שיחזור ויפדה את עצמו כשיגדל ויהיה בר מצוה, אבל לא יברך על הפדיון, שאין ברכות מעכבות, וספק ברכות להקל.
