קשר לא רצוני / רפי זברגר

נדרים עא ע''א
 

הקדמה 

למדנו לעיל (ס''ו:) כי ארוס יכול להפר נדרי ארוסתו גם מנדרים שנדרה לפני אירוסיהן (בניגוד לאשה נשואה שהבעל יכול להפר רק נדרים שנדרה תחתיו ולא בנדרים ''קודמים'') המשנה בריש הדף שלנו מרחיבה היתר זה אף למקרה בו הנדר הקודם עמד תחת ארוס אחר:
נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה בו ביום אפילו למאה - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה
אם אשה התארסה ונתגרשה באותו יום, ובהמשך נהגה שלא כדין והתארסה לאדם אחר (חכמים חייבו את האשה להמתין שלושה חדשים בין אירוסין לאירוסין), פוסקת המשנה כי אביה והארוס השני יכולים להפר גם נדרים שהארוס הראשון שמע עליהם ולא הפר אותם. המשנה מדגישה כי הכל נעשה באותו יום, שהרי אם ארוסה הראשון או אביה שמעו על הנדר ועבר יום, הרי הנדר התקיים כבר (שתיקה במשך יום מהווה קיום) ואין אפשרות להפר אותו.
דין זה נכון גם אם יש יותר מארוס אחד, כך שהארוס האחרון יכול להפר ביחד עם האבא גם נדרים ששמעו הארוסים הקודמים (אשר גרשו את האשה). מסיימת המשנה בכלל:
זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
למדנו כבר כי בשני מקרים אשה יוצאת מרשות אביה לעניין הפרת נדרים: כשהיא בגרה או כשהיא נישאת (לא מתארסת) לאיש אחר. בשני מצבים אלו, האבא כבר לא יוכל להפר את נדרי ביתו. פוסקת המשנה בכלל זה, שאם הנערה טרם יצאה מרשות האב, באחת מהאפשרויות הנ''ל, הרי שאם נדרה ואפילו תחת הארוס הקודם, הארוס האחרון ואביה יכולים להפר נדריה.

הנושא

מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון? אמר שמואל, אמר קרא (במדבר ל', ז'): וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ - נדרים שהיו עליה כבר.
שמואל הבין במשנה כי הארוס האחרון יכול להפר את הנדרים של האשה אפילו כשהארוס הקודם שמע על הנדרים הללו. ולפי הבנה זו נשאלה שאלה מה המקור לדין זה המשנה? מה המקור שהאבא והארוס האחרון יכולים להפר נדרים שהאשה נדרה כבר בהיותה תחת הארוס הקודם (או הארוסים הקודמים) אפילו שהארוס הקודם שמע על הנדר. ועונה הגמרא כי דין זה נלמד מהמילים וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ, משמע שהנדרים כבר קדמו לאירוסים השניים, וכפי שכבר הסברנו ראשית הפסוק וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ, מדבר על מספר אירוסין זה אחר זה.
דלמא הני מילי שלא נראו לארוס ראשון, אבל נדרים שנראו לארוס ראשון - לא מצי מיפר ארוס אחרון!
ממשיכה הגמרא להקשות, אמנם המילים וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ מלמדות כי הנדרים היו קודמים לאירוסין השניים, אך מניין לנו כי הארוס הקודם שמע עליהם. אולי הפסוק מדבר על נדרים קודמים שהארוס הקודם לא שמע אליהם. ומכאן אולי נלמד כי אם הארוס כן שמע על הנדרים, הארוס האחרון לא יוכל להפר אותם.
עָלֶיהָ קרא יתירא הוא.
עונה הגמרא כי אפשר ללמוד כי הפסוק מדבר על נדרים שנדרה לפני האירוסין האחרונים מן המילה וּנְדָרֶיהָ בלבד, בלי המילה עָלֶיהָ. אם כן המילה עָלֶיהָ מיותרת. על כורחך היא מלמדת לימוד נוסף שאפילו אם הארוס הקודם שמע על הנדרים, גם אז הארוס האחרון יוכל להפר אותם ביחד עם אביה.
מביאה הגמרא ברייתא המאששת את דבריו של שמואל. הברייתא צוטטה כבר בדף ס''ח כפתרון לבעיית הגמרא האם הפרת הנדר "מיגז גייז" או "מקלש קליש" (הוסבר בהרחבה במאמר על הדף הנ''ל). שם קבעה הגמרא לאור דברי רב נתן על הברייתא, כי הנושא עומד במחלוקת בית הלל ובית שמאי, כאשר בית שמאי אומרים ''מיגז גייז'' ובית הלל סוברים ''מקלש קליש''.
הברייתא עוסקת בדין של משנתנו על מקרים בו אשה התארסה מספר פעמים באותו יום, שאביה וארוסה האחרון יכולים להפר נדרים קודמים לאירוסין האחרונים, אך עוסקת במקרה שהארוס הקודם נפטר. הברייתא מבחינה בין מקרה שהאבא שמע על הנדרים הקודמים למקרה שהארוס הקודם (שנפטר לאחר מכן) שמע על הנדרים הקודמים:
תניא כוותיה דשמואל: נערה המאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה; כיצד? שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום, ואפילו מאה פעמים - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה;
הרישא של הברייתא עוסקת במקרה והאבא שמע על הנדרים הקודמים והפר לה, אך הארוס הראשון (או מספר ארוסים) לא שמע ונפטר. במקרה זה פוסקת הברייתא כמו משנתנו, כי אביה וארוסה האחרון יכולים להפר גם את הנדרים הקודמים הללו.
שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל - חוזר האב ומפר חלקו של בעל,
מסיימת הברייתא במקרה שהארוס שמע על הנדר והפר, אך האבא לא שמע, ואז מת הארוס (ובכך בטלה הפרתו) והיא נתארסה לאיש אחר, במקרה זה חוזר האבא להפר שוב את חלקו של הארוס שנפטר ביחד עם הארוס האחרון.
אמר רבי נתן: הן הן דברי בית שמאי, אבל בית הלל אומרים: אין יכול להפר;
והנה אנו מגיעים לדברי רבי נתן הסובר כי הסיפא של הברייתא היא רק לשיטת בית שמאי הסוברים (לפי הגמרא בדף ס''ח) ''מיגז גייז'', אך לפי בית הלל הסוברים ''מקלש קליש'' הפרת הארוס הראשון ''הקלישה'' את הנדר, ולכן לא יכול האבא ''לרשת'' את כוח הארוס ולכן אינו יכול להפר שוב ביחד עם הארוס השני.
ישנה מחלוקת ראשונים האם בית הלל מסכים לדין של הרישא או לא. לפי התוספות בית הלל חולק גם ברישא (שם הפר האב את הנדר), שכן אפילו שהאב מפר הרי הנדר ''נקלש'' ולפי בית הלל, נדר קלוש לא "עובר בירושה" ואין אפשרות להפירו.
הר''ן חולק על התוספות וסובר כי בית הלל מסכימים לדין של הרישא. יש להבין כיצד הר''ן יתרץ את הוכחת התוספות:
דהיינו טעמא, משום דלעיל דאיכא שינוי רשות דמנתיק ליה האי נדרא מארוס לאב כל היכא דקליש ליה לא מצי מנתיק, אבל הכא דאיכא ארוס אחרון חזינן ליה להאי ארוס אחרון ככרעיה דראשון, וכיון דמארוס לארוס קאתי אף על גב דאקליש ליה נדרא מצי אב ובעל להפר דכי האי גוונא לאו אינתוקי הוא.
סברת הר''ן מחודשת מאוד ומגדירה את הארוס השני כ''רגלו של הארוס הראשון'' ולכן אין כאן ''ניתוק'' והאבא יכול ''להמשיך'' ולהפר עם הארוס השני, כאילו התהליך לא הסתיים ולא נגדע באיבו.   
    

מהו המסר

הארוס השני באמת לא חושב שהוא ''רגלו'' של הארוס הקודם לו, ואולי אף מתנגד לכך, אך הלכתית, זה מה שמייחסים לו (ר''ן).
פעמים מייחסים לנו דברים, תכונות, קשר לאדם מסוים, שאנו בכלל לא מעוניינים בהם. נשים לבנו לכך, ונזכור שהחיים יותר חזקים, ויש לעשות מאמצים גדולים כדי לנתק עצמנו מקשרים לא רצוניים אלו.   
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]