טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אין מדליקין בצרי. מאי טעמא? אמר רבה: מתוך שריחו נודף – צרי 

 

"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי. מאי טעמא? אמר רבה: מתוך שריחו נודף, גזרה שמא יסתפק ממנו. אמר ליה אביי: לימא מר: מפני שהוא עף! חדא ועוד קאמר, חדא מפני שהוא עף, ועוד: גזירה שמא יסתפק ממנו" (שבת, כה ע"ב).

פירוש: תניא [שנינו בברייתא] שר' שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בשבת בצרי (שרף ריחני מעצי בושם). ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רבה: מתוך שריחו נודף חששו שמא ישכח ויסתפק (ישתמש) ממנו בשבת ונמצא כמכבה את הנר, שהלוקח שמן מן הנר בשעת בעירתו הרי זה כמכבהו, שהרי זמן בעירתו פוחת. אמר ליה [לו] אביי: לימא מר [יאמר אדוני] נימוק אחר: מפני שהוא, הצרי עף, כלומר, שהוא עשוי להתאדות במהירות רבה ולגרום לדליקה. ומשיבים: חדא [סיבה אחת] ועוד אחת קאמר [אמר]: חדא [אחת] מפני שהוא עף, ויש בכך סכנה, ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: ברבור מצוי   שם באנגלית: Mute Swan   שם מדעי: Cygnus olor

שמות נרדפים במקורות: קיק? קוק?


נושא מרכזי: מהו הצרי?


הצרי מוזכר במקרא באופן הרומז על השימוש בו כבושם וכתרופה אך זהותו המדוייקת נתונה למחלוקת מפרשים וחוקרים ענפה. בשורות הבאות אנסה להציג את מסורות הזיהוי העיקריות.

הצרי היה חלק מהמנחה שנשלחה ליוסף: "ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכֹאת ולט בטנים ושקדים" (בראשית, מג י"א). מפסוק זה ניתן להסיק שלצרי היה מעמד יוקרתי הקשור דווקא לארץ ישראל ("זמרת הארץ"). כנראה שמדובר בחומר יקר מאד ולכן די היה במשלוח "מעט צרי". רשימת הפריטים במנחה רומזת על האפשרות שגם הצרי שימש לרפואה ועובדה זו נאמרה גם במפורש בכמה פסוקים. בירמיהו (נא ח'): "פתאֹם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובהּ אולי תרפא". הצרי ששימש כתרופה גדל בגלעד ולכן שאל הנביא ירמיהו (ח כ"ב): "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לֹא עלתה ארכת בת עמּי". הגלעד הוזכר פעם נוספת בפרק מו (י"א): "עלי גלעד וקחִי צרי בתולת בת מצרים לשוא הרבית רפאות תעלה אין לך". הקשר המסחרי בין מצרים והגלעד לאספקת צרי מפנה אותנו לשיירה שהייתה מעורבת במכירת יוסף למצרים: "וישבו לאכל לחם֒ וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נֹשאים נכֹאת וצרי ולט הולכִים להוריד מצרימה" (בראשית, לז כ"ה). הנביא יחזקאל (כז י"ז) מונה את הצרי כאחד המוצרים שסוחרי ישראל מכרו לצור: "יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצֹרי נתנו מערבך".

הצרי מופיע בספרות חז"ל בעיקר בשם המקראי נטף או בלשון חכמים קטף דבר המאפשר לנו ללמוד על מאפיינים נוספים שלו (ראו להלן). במעשה הקטורת נאמר "ויּאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבֹנה זכה בד בבד יהיה" (שמות, ל ל"ד). בברייתא עתיקה מתקופת המקדש מחליף הצרי את נטף: "ת"ר: פיטום הקטרת, הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה וכו'" (כריתות, ו ע"א). מאידך גיסא הצרי נקרא גם קטף. אונקלוס תירגם את הצרי לקטף: "ואמר להון ישראל אבוהון אם כן הוא דא עבידו סבו מדמשבח בארעא במניכון ואחיתו לגברא תקרובתא זעיר קטף וזעיר דבש שעף ולטום בוטמין ושגדין" (בראשית, מג י"א). "ואסחרו למיכל לחמא וזקפו עיניהון וחזו והא שירת ערבאי אתיא מגלעד וגמליהון טעינין שעף וקטף ולטום אזלין לאחתא למצרים" (בראשית, לז כ"ה). בתרגום ירושלמי (שמות, ל ל"ד) נטף הוא קטף. מקבלים אנו אם כן הקבלה בין שלושת השמות צרי – קטף – נטף ושלושתם כנראה מתייחסים למין מסויים. י. פליקס העלה סברה שהכתובים השתמשו במונח "צרי" למרפא ו"נטף" לקטורת אך מדובר בחומר זהה.

בניגוד למסקנה הנובעת מהמקורות לעיל הרי שממקורות אחרים משתמע ששמות אלו אינם חופפים לגמרי. כך הבין בעל "מוסף הערוך" (ערך "קטף") שכתב: "כל המיצים העבים הנוזלים מהעצים נקראו קטף בשם כללי אבל בשם פרטי העץ שממנו נוזל הצרי נקרא כן והצרי עצמו". לפירושו הקטף הוא שם נרדף לשרף או אולי לסוג שרפים מסויים. קטף הוא גם צרי וגם שמו של העץ המפריש את הצרי. השבעים תרגמו "נטף" stakte שפירושו שרף עץ בדומה ל"שעיף" בתרגומו של יונתן לצרי שהוזכר בירמיהו ויחזקאל. השבעים תרגמו "צרי" rytine והוולגטה resina ומשמעות שניהם שרף הנוטף מהעץ. כך נוכל להבין את דברי רשב"ג: "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף" (שם). הצרי (שם פרטי) הוא סוג מסויים של שרף (מונח כללי יותר) המופרש על ידי עצי קטף (עצים המפרישים צרי). גם את הגמרא בשבת (כג ע"א) האומרת "כל השרפין יפין לדיו, ושרף קטף יפה מכולם" ניתן להסביר על פי קו מחשבה זה: כל השרפים יפים לדיו אך השרף הטוב ביותר הוא המופרש על ידי עץ הקטף כלומר עץ הצרי.

על היותו של הקטף מין ספציפי נוכל ללמוד מהסוגיה הדנה בשאלה האם דיני שמיטה נוהגים בקטף כבשאר פירות הארץ: "הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. רבי שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" (שביעית, פ"ז מ"ו). "העיד רבי יהודה בן ישעיה הבשם לפני רבי עקיבה משם רבי טרפון שיש לקטף שביעית וכו'" (תוספתא, שביעית, ליברמן, פ"ה הל' י"ב). המשנה מונה רשימת מינים ספציפיים וקרוב לוודאי שגם הקטף אחד מהם. מאידך גיסא השוואה בין שני מקורות העוסקים בגיבון ("העמדה") מצביעה על כך שקטף הוא שם נרדף למילה שרף ושניהם הם שמות כלליים. במשנה בערלה (פ"א מ"ז) נאמר: "... רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור. אמר רבי יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי". מסתבר שהמחלוקת נוגעת לגבי שרף עצים באופן כללי ולא למין מסויים. כמה מהראשונים מציינים במיוחד את שרף עצי תאנה הידועים ביכולת הגיבון שלהם (ראו במאמר "ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין" (פסחים, לט ע"א)). מפרש כאן הרמב"ם:

"סרף הערלה, היא "סמגיה'" עצי הערלה. וכבר ביארנו כמה פעמים בסדר זה שהפגין הן הפירות שעדיין לא בשלו, והרבה שמעמידין גבינות בנוזל לבן המתמצה מעוקצי התאנים בעודם פגים קודם שיבשלו, וכיוצא בזה הוא סרף הפגין. ומעמיד, הוא הקפאת החלב גבינה, והלכה כר' יהושע. ואין הלכה כר' יוסי".

הגמרא (עבודה זרה, לה ע"ב) העוסקת בסיבת איסור גבינות עכו"ם מתייחסת למשנה זו תוך החלפת השם שרף בשם קטף: "רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה. כמאן? כי האי תנא, דתנן: רבי אליעזר אומר: המעמיד בשרף הערלה אסור, מפני שהוא פירי. אפילו תימא רבי יהושע, עד כאן לא פליג רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגוזא, אבל בקטפא דפירא מודי. והיינו דתנן, אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש, שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור, מפני שהוא פירי"(1). דברי הגמרא המחלקת בין מקורות שונים של הקטף כשהיא עוסקת ב"שרף ערלה" עשויים להתפרש כראיה (אם כי לא מוחלטת) לכך שמקור הקטף הוא במיני עצים שונים ולא במין צרי.

אם נסכם את המקורות השונים נוכל להגיע למסקנה שלשם "קטף" עשויות להיות שלוש משמעויות. "קטף" עשוי להיות שם נרדף לצרי אך גם שמו של העץ המפריש צרי. "קטף" הוא גם שרף באופן כללי או לפחות שרפים שניתן לגבן ("להעמיד גבינה") בעזרתם.
 

מאפייני הצרי

הצרי היה שרף שהופרש על ידי עצים מסויימים הנקראים עצי קטף ("הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף") מפסוקי המקרא ניתן להסיק שהוא היה מוצר יקר ששימש כתרופה וסביבו התנהל מסחר בין-לאומי. על יוקר הצרי ניתן ללמוד גם מספרות חז"ל. מפירושם לפסוק "וכחש בעמיתו" משתמע שהקטף היה שרף יקר ולכן כדאי היה לזייפו: "ולא יהא מערב יין ביין, מי בלקיא בשמן, מי מעין בדבש, סלת בדבש, וחומץ בשמן, קומוץ במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון, חלב חמור בקטף וכו'" (תוספתא, בבא בתרא, ליברמן, פ"ה הל' ו'). בדרך אגב אנו לומדים שמדובר בנוזל דמוי חלב אתון שצבעו לבן שמנת (creamy white). על ריחו הטוב אנו לומדים מהתוספתא (ברכות, ליברמן, פ"ד הל' ט"ז): "... אמר להם הרי הוא אומר וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו וגו' והלא אין דרכן של ערביים להיות נושאין אלא עורות וריח רעה ועטרן אלא שנתנו אותו צדיק בין דברים חבובין וכו'". מאפיין נוסף שניתן ללמוד עליו מסוגייתנו הוא היותו של שרף הצרי חומר נדיף בעל אדים דליקים. "ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה, אמרה לה: זיל איקשיט במשחא דאפרסמא. אזלא איקשיט. כי אתת, אמרה לה: זיל איתלי שרגא! אזלא אתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה"(2) (3). 
 

הצעות זיהוי הצרי

אפרסמון (Commiphora opobalsamum)

הזיהוי המרכזי של הצרי הוא עם שיח הבושם אפרסמון (Commiphora opobalsamum) הידוע גם בשמות בלסם, בלסאן, בשאם (מלשון 'בושם') ו"אפרסמון מקראי" (ראו במאמר "הדא אמרה באפרסמון משחו" (שקלים, טז ע"א)). במדרש בבראשית רבה (וילנא, מקץ, צ"א) אנו מוצאים: "... ומעט צרי בלסם קטף וכו'". הערוך (ערך "קטף") פירש:

"הכופר והקטף עיין בערך כפר פירוש בלעז בלסמ"ו והוא תרגום צרי והוא אפרסמון כמו שפירשנו במקומו בפרק אין מעמידין בגמרא השיאו עד לא פליג רבי יהושע עילויה אלא בקיטפא דגוזא אבל בקיטפא דפירא מודה ליה, דתניא: אמר רבי יהושע שמעתי שמעמידין אותה בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי".

יש בדברים אלו גם כדי לאושש את הזהות שהצגנו בין צרי וקטף ולהוסיף לה את האפרסמון. עלי להזכיר שיש בפירוש זה קושי אם נניח שמחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע נוגעת לשרפים באופן כללי או אפילו לסוברים ש"שרף הפגין" הוא שרף תאנים. בין המזהים את הקטף כאפרסמון נמצאים גם רבי נתן אב הישיבה והרמב"ם שכתב: "והקטף עץ האפרסמון בלי ספק" (פיהמ"ש שביעית, פ"ז מ"ו) ומפרשים רבים נוספים. מבין החוקרים ניתן לציין את י. פליקס וז. עמר שזיהו את הצרי עם האפרסמון. בכתב יד שנמצא בגניזה שמתוארך למאה ה – 10 או ה – 11 מזוהה הקטב (קטף) כ"תריאק" שהוא בדרך כלל תרכובת רפואית שהרכבה משתנה ממקום למקום. אחד המרכיבים היה אפרסמון (Commiphora gileadensis) ואם כן ייתכן שתרכובת זו נקראת על שמו של הצרי הוא האפרסמון.

את ההצעה לכנות את התרכובת הרפואית תריאק/תירייק"א על שם אחד ממרכיביה החשובים העלה רע"ב (עמר נקא, שמות, ל ל"ד). רש"י שם פירש: "נטף - הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלעז גומ"א, והצרי קורין לו תירייק"א". כתב הרע"ב: "נטף הוא צרי והצרי קורין לו טריאקא וצריך לישב זה שדבריו סותרין זה את זה תחלה אמר שהוא שרף מעצי הקטף ולבסוף אומר שהוא טוריאקא, והטוריאקא ידועה כי היא מורכבת מענינים הרבה. ויש לומר שבטוריאקא משימים בתוכה מאותו שרף ועל שם כך קרוי צרי. ולרש"י סבירא ליה שהטוריאקא הוא צרי שנאמר הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם משמע שהוא דבר של רפואה".

הזיהוי המקובל של צרי עם אפרסמון עומד בסתירה למשתמע מהפסוק ביחזקאל (כז י"ז) שבו מוזכרים בנפרד צרי ופנג המזוהה כאפרסמון: "יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצֹרי נתנו מערבך". את הביטוי "שמן הטוב" (ישעיהו, לט פ"ב) מפרש רש"י: "ואת שמן הטוב - יש פותרים שמן המשחה, ויש אומרים הוא שמן אפרסמון שהיה מצוי בא"י והוא פנג האמור ביחזקאל יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג וראיתי בספר יוסיפון שהוא אפרסמון וגדל ביריחו לכך נקרא יריחו על שם הריח". ביחזקאל (כז י"ז) מפרש רש"י: "ופנג - ראיתי בספר יוסף הכהן עץ אפרסמון הוא פנג והיו מצויין ביריחו ועל שם ריח הטוב נקראת יריחו באלסמ"א בלע"ז". ייתכן ורד"ק (שם) התייחס לתמיהה זו: "... ויוסף בן גוריון פירש פנג שמן אפרסמון הנקרא בלס"מו והיה נמצא ביריחו כי לכך נקראת יריחו מענין ריח שריחו טוב. והנה אומר בפסוק וצרי ומפרשים אותו שהוא שמן אפרסמון". "מצודת ציון" (שם) אכן מזהה את "פנג" ו"צרי" באופן שונה: "ופנג - הוא אפרסמון. וצרי - הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן וכן הצרי אין בגלעד".
 

Storax – לבנה רפואי

בנסיון לזהות את הצרי ומתוך מחשבה שהוא איננו האפרסמון חיפש ע. לעף שרף ריחני אחר והציע שהכוונה לעץ בושם שנקרא בספרות הקלאסית storax. הוא הסתמך גם על כך שדיוסקורידס כתב שמזייפים אותו על ידי עירבוב עם דונג או חלב כמתואר בתוספתא הנ"ל. הראשונים שהזכירו את עץ זה והשרף הריחני שלו הם אריסטו, תיאופרסטוס, הרודוטוס וסטראבו. מאוחר יותר פליניוס ציין את השימוש ב – storax כבושם. סקריבוניוס לארגוס (רופא מהמאה ה – 1 לספירה) תיבל עם בושם זה את היין ששתה. דיוסקורידס דיווח על השימוש ב - storax כקטורת בדומה ללבונה בעלת השפעה מכייחת ומרגיעה. במאה ה – 10 מנה ההיסטוריון אל-מסעודי את שרף העץ שנקרא "מעיה" כתבלין בספרו "שדות המרעה של הזהב ומכרות האבנים היקרות" (Meadows of Gold and Mines of Gems). במאה ה – 13 תיאר סוחר סיני בפוג'יין שרף נוזלי של storax כתוצר של האימפריה המוסלמית. לינאוס בן המאה ה – 18 היה זה שקבע את השמות המדעיים של הצמחים ואימץ את השם היווני storax עבור העץ הנקרא בעברית מודרנית לבנה רפואי (תמונות 1-2) והעניק לו את השם Styrax officinalis. Officinalis בלטינית של ימי הביניים פירושו רפואי.

מאוחר יותר שללו חוקרים את האפשרות ש – Storax הוא הלבנה הרפואי משום שלדעתם אין הוא מפריש שרף ריחני ובעל תכונות רפואיות(4). לאחרונה התפרסם מחקר של ז. עמר ותלמידו, על שרף הלבנה ושימושיו לאורך התקופות ההיסטוריות(5). התברר שאמנם בעצי לבנה צעירים לא מובחנת הפרשת שרף משמעותית והיא קיימת רק בעצים מבוגרים. נמצא גם קשר בין נבירת זחלים דוגמת סס הנמר והפרשת שרף. מעדויות הסטוריות עולה שמשרף הלבנה הפיקו בשמים, קטורת ותרופות, ומפירותיו הפיקו שמן. הידיעה על תופעת הפרשת השרף בלבנה נעלמה בעת החדשה באזורנו הן משום נדירותה והן משום איבוד מסורת עתיקה אך ייתכן ואכן הלבנה הרפואי הוא ה - Storax ואולי הצרי.

כדי ליישב את המקורות הסותרים לגבי זהות הצרי מ. כסלו ושותפיו הציעו שהשם עבר התפתחות במהלך התקופות(6). נקודת המוצא שלו הייתה שלמונח בלסם balsam היו שתי משמעויות שהן צרי ואפרסמון. המשמעות התחלפה מבלסם - צֳרִי בימי קדם לבלסם - אפרסמון בתקופה הקלאסית. כוונת רשב"ג במאמר "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף" הייתה לשרף של לבנה רפואי (שרף גולמי ושרף ספוג בתוך העץ) לפחות עד סוף בית המקדש הראשון. אבל בתקופת בית שני ואולי קצת קודם, המשמע של צרי התרחב וכלל לעיתים את שרף האפרסמון ואולי גם מיני שרף אחרים. מאוחר יותר, בימי הביניים, כנראה התגבר השם אפרסמון ותפס את מקומם של נָטָף, של צֳרִי ושל הקְטָף שהיה שם העץ היוצר את השרף הזה. כעת, לאחר התגלית שלבנה רפואי אכן מפריש שרף, יש לחזור ולזהות שרף זה עם צֳרִי לפחות בתקופת המקרא.

 

 

 

---

(1) פירוש: רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה שאסור בהנאה. ושואלים: כמאן [כדעת מי] אמר זאת? כי האי תנא [כדעת תנא זה], דתניא [ששנינו במשנה], ר' אליעזר אומר: המעמיד גבינה בשרף הערלה אסור, מפני שהוא פירי [פרי] שכל היוצא מאילן שהוא ערלה אסור משום פירותיו. ודוחים: אין צורך לומר כך, אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת ר' יהושע החולק על ר' אליעזר, עד כאן לא פליג [חלק] ר' יהושע עליה {עליו] על ר' אליעזר אלא בקטפא דגוזא [בשרף שיוצא מן הענף], אבל בקטפא דפירא מודי [בשרף שיוצא מן הפרי עצמו מודה]. והיינו דתנן [וזהו ששנינו במשנה], אמר ר' יהושע: שמעתי בפירוש, שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין (השורשים) של עץ ערלה מותר, אבל בשרף הפגין (תאנים שלא בשלו) אסור, מפני שהוא פירי [פרי].
(2) פירוש: ההיא חמתא דהות סניאה לה [חמות אחת שהיתה שונאת אותה] את כלתה, אמרה לה: זיל איקשיט במשחא דאפרסמא [לכי התקשטי בשמן אפרסמון]. אזלא איקשיט [הלכה והתקשטה]. כי אתת [כאשר באה] אמרה לה חמותה: זיל איתלי שרגא [לכי הדליקי נר]. אזלא אתלא שרגא [הלכה והדליקה נר]. אינפח [אחזה] בה נורא ואכלתה [האש ושרפתה].
(3) סמיכות הסיפור על האפרסמון לאיסור להדליק נר שבת עם צרי מצביעה על הזהות ביניהם.
(4) ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 174-177). י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (43-37).
(5) ז. עמר וא. זבטני, "שרף ושמן מלבנה רפואי", במעבה ההר, הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, גיליון 11 מס' 1 אביב 2021, עמ' 121-139.
(6) כסלו מ דפני א שמחוני א 2021 "צֳרִי מזוהה שוב עם שְׂרָף של לבנה רפואי". כתב-עת "כלנית" 9.
(7) 'הצרי המקראי – שרף האלה האטלנטית מארץ ישראל', בית מקרא, כרך סז (תשפ"ב), חוברת ב', עמ' 261 – 274. 

 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)