גירושין כהקמה / נדרים עא ע"ב
הרב אביהוד שורץ
דף יום-יומי, תורת הר עציון
כתב הקהלות יעקב (נדרים סימן ל"ט):
"דיש לחקור בעניין הקמת הבעל אי הקמתו פועלת להאלים ולחזק את נדרה או שבהקמתו אינו אלא מפקיע זכות וכוח הפרה שיש לו, ונדר האישה נשאר ממילא קיים מחמת שנדרה היא".
לחקירה זו של הסטייפלער מצאנו ניסוחים רבים ומגוונים בדברי הראשונים, האחרונים והמפרשים. הספק המוצג כאן הוא למעשה ספק כפול, שיסודו בשתי הבנות:
אישה שווה לאיש, וככל אדם בוגר אחר, אף היא רשאית לנדור נדרים, ולכן כל נדר היוצא מפיה קיים כשלעצמו, אלא שהתורה העניקה לאב ולבעל את האפשרות להתנגד לנדר. להבנה זו יש שתי תוצאות: האחת – הפרה היא פעולה אקטיבית, הנאבקת חזיתית עם נדר קיים, ובכוחה לבטלו, והשנייה – הקמת הנדר היא הסכמה גרידא, וכעין גילוי דעת לכך שהבעל או האב אינם מתכוונים להשתמש במנגנון ההפרה העומד לרשותם.
פרשת נדרים באה לחדש, למעשה, שלאישה אין סמכות לנדור. כל נדר היוצא מפיה דורש בחינה ובדיקה מצד אביה או מצד בעלה. כמובן, גם להבנה זו שתי תוצאות, בהתאמה לנאמר לעיל: ההפרה היא פעולה פסיבית, שבה מגלה האב או הבעל דעתו שאיננו רואה תועלת או חשיבות בנדר, וממילא אינו מתכוון לקיים אותו, ואילו ההקמה היא מעשה אקטיבי, ורק הוא הופך את הנדר לנדר שלם ובעל חלות.
אם כן, לפנינו חקירה אחת, שיסודה בהבדל שבין מעשה אקטיבי ובין גילוי דעת בעלמא, וניתן ליישמה הן ביחס להקמה והן ביחס להפרה. במרוצת הסוגיות בפרק ניתן למצוא השלכות רבות לחקירה זו, כגון קיום בשתיקה או בלב, שאלה על הקמה והפרה ועוד.
נפקא מינה נוספת מצויה בסוגייתנו, בספקה של הגמרא אם גירושין הם הקמה או שתיקה. מסתבר ששאלה זו מבוססת על הבנת יסוד דין הקמה: אם הקמה דורשת ליצור את הנדר, קשה להבין כיצד הגירושין יוצרים ומקיימים את הנדר, שהרי הבעל בסך הכול נפרד מאשתו. ברם, אם ההקמה מבררת שאין בכוונתו של הבעל להפר את הנדר, משום שהנדר אינו מפריע לו או מעניין אותו, הרי שבהחלט ניתן לראות את הגירושין כהקמה: סוף סוף, הגירושין מלמדים שהבעל אינו מתכוון להפר ומוכיחים את חוסר העניין שהוא מגלה בנדר. לכן רק על פי תפיסה זו, הרואה את ההקמה כ"שתיקה כהודאה" ולא כפעולה אקטיבית לקיום הנדר, ניתן להבין את ספק הגמרא.
הגמרא אינה פושטת ספק זה, ובר"ן מצאנו מחלוקת ראשונים בפסיקת ההלכה: הרמב"ן פסק לחומרה, שגירושין כהקמה, ואילו הרשב"א הוכיח מהסוגיה לעיל שגירושין כשתיקה דמי, ואם הבעל חזר ונשא את האישה בו ביום, הוא רשאי להפר לה.
