המחשבה הקובעת / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נזיר כג ע"א
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם? משל, לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה - וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם.
ישנם כאלו שמקיימים את כל מה שצריך מאל"ף ועד תי"ו. העניין הוא, המחשבות שלהם לא תואמות את המעשה. הם לא שמחים לעשות את המצוות שהם עושים, ולא חושבים שזה כל כך קריטי. האם יש איזו בעיה במצב כזה, או שהעיקר הוא המעשה בפועל?
תשובה לשאלה בסיסית זו מעניק רבי יהושע מדז'יקוב (עטרת ישועה, חלק ב, לד, ב) מתוך דברי הגמרא שלנו.
בעצם, מה שיוצא מדבריו של רבה בר בר חנה בשמו של רבי יוחנן הוא, שייתכן שפלוני יאכל את האפיקומן, אולם מכיוון שבאותם רגעים בהם הוא אכל את האפיקומן, והאכילה שלו הייתה גסה, כך שהוא לא באמת רצה לאכול אותו (ראה רש"ש), אזי ממילא נחשב הוא כפושע.
דבר זה מלמד אותנו, מסביר הרבי מדז'יקוב, על חשיבותה של המחשבה, ועל המקום הקריטי שהיא תופסת בעולמה של יהדות.
לצורך כך, הוא אומר, הגיע קרבן הפסח – כדי להדגיש את חשיבותה של המחשבה, ועל ההכרח הגדול שיש בה בכל מהלך חיינו.
לכן, כאשר המדרש (שמות רבה טו, א) מתייחס למצוות החדש הזה לכם, שאוצרת בתוכה את הציווי על קרבן הפסח, הוא מציין לכך שכאשר הצדיקים שמעו על מצווה זו, הם מיד גילו את ראשיהם, במשמעות שהם כיוונו את המחשבות שלהם, וגילו שגם הראש שלהם נמצא במקום הנכון.
משום שלבדוק אם הראש שלנו נמצא במקום הנכון, זו איננה פריבילגיה השמורה למצבים או לאנשים מיוחדים. זוהי חובה גמורה.
קרבן הפסח מזכיר לנו בעצם נוכחותו את המשמעות הקריטית של המחשבות שלנו, והציפיה מאתנו היא שניקח את מה שהוא מזכיר ומסמל הלאה, כך שנחיה את הדברים בכל מהלך חיינו.
