שלח לחמך על פני המים / רפי זברגר

נדרים סט ע''א
 

הקדמה 

לאחר שפשטנו בריש הדף שלנו את הבעיה שנשאלה בדף הקודם (מיגז גייז או מקלש קליש) דנה הגמרא בחמש שאלות נוספות, אחת של רבא, וארבע של רבה. במאמר זה נתמקד בשאלת רבא (המתפצלת לשתים), ובשאלתו הראשונה של רבה.
 

הנושא

בעי רבא: יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם?
אם אבא קיים את נדרה של ביתו, או בעל קיים את נדר אשתו, או אבא ובעל קיימו את נדר הבת/האשה הארוסה, שואל רבא: האם בכל המקרים הללו, ניתן באותו יום שקיים, להתחרט ולשאול (להתיר) על ידי חכם על הקיום? 
אם תרצי לומר יש שאלה בהקם, יש שאלה בהפר או אין שאלה בהפר?
לפני התשובה לשאלה, מוסיף רבא נדבך נוסף לשאלה ואומר כי אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, וניתן להתיר נדר גם לאחר קיומו, "נפליג" ונשאל עוד, האם ניתן להתיר גם אחרי ההפרה? כלומר, אם האבא או הבעל (או שניהם) הפרו את נדר האשה, האם גם אז ניתן להפוך את המצב, ו''לשאול'' על ההפרה, כך שהנדר יחזור להיות תקף?
כאן ''השאלה'' היא הפוכה לגמרי משאלה רגילה של נדר, כאשר כאן המטרה היא כאמור, להחזיר את הנדר לתוקפו.
תא שמע, דאמר רבי יוחנן: נשאלין על ההקם, ואין נשאלין על ההפר.
פושטת הגמרא מדברי רבי יוחנן מפורשים, כי אמנם ניתן לשאול על ההקמה, אך אין אפשרות לשאול על ההפרה.
בעי רבה: קיים ליכי קיים ליכי, ונשאל על הקמה ראשונה, מהו?
לאחר שלמדנו את דינו של רבי יוחנן כי ניתן לשאול גם על הקמה, שואל רבה על מקרה מורכב יותר, כשאדם קיים פעמיים את הנדר, בזה אחר זה. ברור שאין משמעות לקיום השני שהרי הנדר כבר התקיים על ידי הקיום הראשון.
שואל רבה: אם הפר את הקיום הראשון (רק את הקיום הראשון ניתן להפר, כי רק הוא חל, כאמור), מה דינו של הקיום השני? האם כשאמרנו קודם שהקיום השני לא חל, הוא ''נעלם ואיננו'' ולכן גם אחרי הפרת הקיום הראשון, אין בכלל קיום שני. או שמא נאמר, שהקיום השני אמנם לא חל, אך הוא ''לא נעלם'' אלא הוא ''תלוי ועומד'', מצפה ומחכה ליומו. אם אמנם כך, לאחר הפרת הקיום הראשון, יכול הקיום השני ''לנחות ארצה'' ולהיות מופעל ולקיים את הנדר.
תא שמע, דאמר רבא: אם נשאל על הראשונה - שניה חלה עליו.
הגמרא פושטת את ספקו של רבה מדבריו של רבא בתחילת המסכת. שם פסק רבא לגבי אדם שנשבע שתי שבועות, שאין השבועה השנייה חלה על השבועה הראשונה. אך אם נשאל על השבועה הראשונה, הרי שהשבועה השניה ''נוחתת'' והופכת להיות תקיפה. מדין זה של שבועה, לומדת הגמרא גם על שאלת רבה בקיום אחר קיום. גם כאן, נאמר כי הקיום השני לא ''נעלם'' אלא תלוי ועומד, ואם שאלנו על הקיום הראשון, הרי שהקיום השני ''יורד'' והנדר מקוים. 
    

מהו המסר

שאלות אלו נוגעות בסוגיה של "חרטה": אדם עשה משהו, או אמר אמירה מחייבת, ולאחר מכן מתחרט ומבקש לשנות את העשייה/האמירה הקודמת. ננסה להשליך את התשובות לשאלות רבא ורבה על הסוגיה העקרונית הנ''ל:
• אדם שקיים את נדר אשתו או ביתו, רשאי באותו יום להתחרט ולשאול את הקיום, ובכך להפר את הנדר – מכאן נלמד כי אם אדם עשה משהו ''חיובי'' (פוזיטיבי) יכול הוא להתחרט ולשנות את החלטתו, בסמיכות לעשיה הקודמת.
• אדם שהפר את הנדר ומבקש להתחרט ולשאול על ההפרה – אינו רשאי להישאל על כך, ההפרה תקפה והנדר בטל.
- אם אדם ביטל משהו, עקר חפץ מסוים ממקומו, שלל אמירה מסוימת – הרי שכאן אין מקום לחזור בו. הדבר נעקר ממקומו, ולא יחזור עוד. לאור זאת, יש לחשוב היטב כאשר באים לבטל / לעקור דבר מן העולם. עקירה הינה ''פעולה חזקה'' בעלת משמעות חד כיוונית, ויש להיות בטוחים עד כמה שניתן לפני עשייתה.
• לפעמים כדאי לשלוח לחמנו על פני הים, אולי ברוב ימים נמצאהו. עשייה כפולה לכאורה אין לה משמעות, שהרי כבר בעשייה הראשונה הגענו לתוצאה. לפעמים מבטלים את העשייה (אמירה) ראשונה, כך שהשנייה פתאום צומחת ועולה, ומקבלת חיות ומשמעות. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]