מהי התגובה לנדר?

הרב דב קדרון

נדרים סט ע"א

כאשר בת או אשה נודרת נדר, יש לאב או לבעל שלוש אפשרויות: א. יש ביכולתו להפר את הנדר ביום שמעו. ב. יש ביכולתו לקיים את הנדר. ג. ויש ביכולתו לשתוק. שתיקה שנמשכת עד סוף יום שמעו נחשבת כקיום הנדר.

השתיקה הזו נאמרה בתורה בלשון "החרשה", (במדבר ל, ה): "וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ", (במדבר ל, ח): "וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ", ומבאר המלבי"ם (באור המילות ישעיהו מב, יד) שלשון "מחריש" מציין שתיקה שהיא הפך התשובה, כלומר: המחריש היה לו להשיב ולענות, ובמקום זאת שתק.

מכיוון שכל אשה נשואה יודעת שבעלה יכול להפר את נדרה וכל בת יודעת שאביה יכול להפר אותו, כאשר היא נודרת היא עושה זאת על דעתו ומצפה לתגובתו, כמו שאמר רבא (נדרים דף עג עמוד ב): "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת", כלומר הנדר הוא סוג של אמירה שהאשה אומרת לבעלה או הבת לאביה.

בשימוש בלשון "החריש" מלמדת אותנו התורה שהאב או הבעל צריכים להבין שעליהם להגיב לאמירתה של האשה או הבת, ועל פי חכמתם לנקוט בתגובה המתאימה: להפר את הנדר, לקיים אותו, או כפי שלפעמים ראוי, להחריש, כמאמר החכם מכל אדם (משלי יא, יב): "וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ".