טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ערבה צפצפה צפצפה ערבה. למאי נפקא מינה? ללולב – צפצפת הפרת

"דאמר רב חסדא: הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חצוצרתא, שופרא, שופרא חצוצרתא. למאי נפקא מינה? לשופר של ראש השנה. ערבה צפצפה, צפצפה ערבה. למאי נפקא מינה? ללולב" (שבת, לו ע"א).

פירוש: שאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנֵּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי [שלושה דברים אלה השתנה שמם מכאשר] חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: שמה שהיה נקרא "חֲצוֹצְרְתָא" [חצוצרה] נקרא בדורות האחרונים "שׁוּפְרָא" [שופר], ומה שהיה נקרא "שׁוּפְרָא" נקרא בדורות האחרונים "חֲצוֹצְרְתָא". ואותה ברייתא הוזכרה אף היא לפי סגנון זה, המחליף חצוצרה בשופר. ואגב שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא ממנה] להלכה, מן השמועה שמסר רב חסדא אם קוראים לשופר בשמו הנכון או לא? ומשיבים: שחשוב הדבר לְדיני שופר שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה, שבראש השנה אין תוקעים אלא בשופר (כפוף), ואם יבוא כיום אדם מן העם לשאול במה תוקעים, יש לומר לו שתוקעים בחצוצרה. והדבר השני שנשתנה שמו הוא, שמה שנקרא "עֲרָבָה" נקרא בדורות האחרונים "צַפְצָפָה", ואת הקרוי "צַפְצָפָה" קוראים "עֲרָבָה". ואף על דבר זה שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [ומה יצא ממנה] משינוי השם הלכה למעשה? ומשיבים: לענין לוּלָב. שלארבעת המינים בלולב כשירה ערבה ולא הצפצפה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: צפצפת הפרת       שם באנגלית: Euphrates Poplar      שם מדעי: Populus euphratica

שם נרדף במקורות: ציפי     


הנושא המרכזי: לזיהוי הצפצפה

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצפצפה הקש/י כאן.

הצפצפה מוזכרת במקרא פעם אחת ביחזקאל (יז ה'): "וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ"(1). מפרש רש"י: "צפצפה - מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלק"א בלע"ז". ד"ר מ. קטן(2) מתעתק את שאלק"א ל – salche ומזהה אותו כערבה. השם של הערבה בצרפתית המודרנית הוא saule ובלטינית salix. כוונת רש"י במונח "מין ערבה" היא לצפצפה שהרי הם מינים קרובים ודומים ושמותיהם הוחלפו. במסכת שבת (לו ע"א) אנו מוצאים: "... דאמר רב חסדא: הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חצוצרתא, שופרא שופרא חצוצרתא. למאי נפקא מינה לשופר של ראש השנה. ערבה צפצפה, צפצפה ערבה. למאי נפקא מינה ללולב וכו'"(3). החלפת שמות בין ערבה וצפצפה משתמעת גם מהירושלמי (וילנא, סוכה, פ"ג, הלכה ג'): "... איזו היא של צפצפה? העשויה כמין מגל פסולה. כמין מסר כשירה. איזו היא ערבה פסולה עלה עגול וקנה לבן איזו היא ערבה כשירה עלה ארוך וקנה אדום". מחד גיסא ערבה נקראת "צפצפה כשרה" ומאידך גיסא צפצפה נקראת "ערבה פסולה". 

החלפת השמות בין הערבה והצפצפה נובעת מהדמיון הרב בין הסוגים ערבה וצפצפה. שני הסוגים קשורים באופן כזה או אחר לנופי מים ומראה כללי דומה. שניהם דו-ביתיים (הפריחה הזכרית והנקבית נמצאת על פרטים שונים) בעלי פרחים זעירים חסרי כותרת וערוכים כמין אשכולות מאורכות(4). העצים הנקביים מניבים הלקטים שבתוכם זרעים שבבסיסם ציצית שערות. בדומה לצמחי מים אחרים הזרעים מיוצרים בכמויות גדולות ומופצים בעזרת הרוח. חלק מהזרעים מצטבר בסמוך לעצים ולדעת י. פליקס משערותיהם ובעיקר משערות הערבה הכינו את פתילת האידן. מדברי הגמרא בשבת (כ ע"ב) משתמע שפתילת האידן מיוצרת מצמר הגדל מתחת לקליפת העץ: "... ולא בפתילת האידן - אחוינא. רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא, חזינהו להנהו ארבתא. אמר ליה רבין לאביי: היינו אידן דתנן. אמר ליה: ההיא עץ בעלמא הוא! קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני"(5).

בצד הדמיון הרב בין הצפצפה והערבה קיימים ביניהם הבדלים שחז"ל הדגישו על מנת להבחין בין המינים הכשרים למצוות לולב בסוכות. בברייתא בסוכה (לד ע"א) נאמר: "תנו רבנן: ערבי נחל הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים". לדבריו של רבי זירא (שם) הבדל זה נדרש מהפסוק ביחזקאל: "מאי קראה קח על מים רבים צפצפה שמו. אמר ליה אביי: ודילמא פרושי קא מפרש, קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה! אם כן מאי שמו? אמר רבי אבהו אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה. והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים וכו'"(6). לדעת י.פליקס המין שאליו התכוון יחזקאל, על פי פשוטו של מקרא, הגדל על מים רבים, הוא צפצפת הפרת. מין זה נפוץ על גדות נהרות בבל. בארץ הוא נפוץ בחלק הדרומי של גאון הירדן. צפצפת הפרת היא עץ גבוה ומסועף בעל שונות רבה במבנה העלים. בענפים העליונים עלים רחבים בצורות שונות אך בענפים התחתונים עלים צרים ומאורכים הדומים לעלי ערבה. מסיבה זו מוסיפה הברייתא (שם) גם הבדלים במבנה הגבעולים והעלים: "תנו רבנן: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק. צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל". 

י. פליקס העיר שהסימנים שהובאו בברייתא ובירושלמי מבדילים לא רק בין הערבה וצפצפת הפרת אלא גם בין הערבה ומיני צפצפה נוספים למרות שהם שונים ממנה מאד במבנה העלה. סימנים אלה ניתנו בגלל חילופי השמות בין הערבה והצפצפה. בירושלמי מופיעים שני סימנים לצפצפה פסולה: הראשון מתייחס לצורת העלה והשני לשינון בשפתו. "כמין מגל" כלומר שצורת העלה מעוגלת וכפופה כמגל ו"כמין מסר" מתייחס לשפת העלה המשוננת. הסימן האחרון מתייחס לצפצפה כאמור בתוספתא מסכת סוכה (ליברמן, פ"ב הלכה ז'): "... אי זהו צפצף? העשוי כמין מסר וכו'". תאורים אלו מתאימים למין צפצפה מכסיפה (Populus alba) (תמונות 5-6) שהוא בעל גבעול לבן ועלים מכסיפים בחלקם התחתון השעיר. העלה מעוגל ומפורץ ("עשוי כמסר"). עלי הצפצפה המכסיפה רחבים ובעלי אונות רדודות דבר המעניק להם מראה דמוי מסור. עלים משוננים יותר קיימים במין צפצפה שחורה (Populus nigra). שני מינים אלו מתפתחים במהירות בסמוך למעיינות והם מן העצים הגבוהים ביותר בארץ. הברייתא בבבלי שהובאה לעיל צירפה את הסימנים של שני מיני הצפצפה. כאמור, קנה לבן ועלה עגול מתאימים לצפצפה המכסיפה ואילו עלה עגול ושפה משוננת מצביעים על הצפצפה השחורה. 

ז. עמר סבר שהתיאורים בספרות חז"ל, לפחות כפי שהבין אותם הרמב"ם (הלכות שופר סוכה ולולב, פ"ז הלכה ד'), מתייחסים לצפצפת הפרת בלבד משום שהיא המין היחיד הדומה לערבה אך גם בעל עלים מעוגלים: "... ויש מין אחר דומה לערבה אלא שעלה שלו עגול ופיו דומה למסר וקנה שלו אינו אדום וזה הוא הנקרא צפצפה והיא פסולה וכו'". עלי צפצפת הפרת הצעירים מאורכים, צרים בעלי שפה תמימה ("פיה חלק") ודומים לעלי ערבה. העלים הבוגרים רחבים או בעלי צורת מעויין, והם משוננים בחלקם התחתון. 
 

תמונה 1.  ערבה לבנה          צילם: MPF		תמונה 2.  צפצפת הפרת          צילם:  copepodo

תמונה 3.  צפצפת הפרת - עלים  צעירים        צילם: ברוך אליצור		תמונה 4. צפצפת הפרת - מגוון עלים מעץ בודד

תמונה 5.  צפצפה מכסיפה         צילמה: שרה גולד		תמונה 6  צפצפה מכסיפה - עלים מצידם העליון צילמה: שרה גולד

(1) י. פליקס ניתח את את משל זה באופן מפורט בספרו "עצי יער ונוי" (עמ' 218-220).
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) פירוש: אָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנֵּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי [שלושה דברים אלה השתנה שמם מכאשר] חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: שמה שהיה נקרא "חֲצוֹצְרְתָא" [חצוצרה] נקרא בדורות האחרונים "שׁוּפְרָא" [שופר], ומה שהיה נקרא "שׁוּפְרָא" נקרא בדורות האחרונים "חֲצוֹצְרְתָא". ואותה ברייתא הוזכרה אף היא לפי סגנון זה, המחליף חצוצרה בשופר. ואגב שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא ממנה] להלכה, מן השמועה שמסר רב חסדא אם קוראים לשופר בשמו הנכון או לא? ומשיבים: שחשוב הדבר לְדיני שופר שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה, שבראש השנה אין תוקעים אלא בשופר (כפוף), ואם יבוא כיום אדם מן העם לשאול במה תוקעים, יש לומר לו שתוקעים בחצוצרה. והדבר השני שנשתנה שמו הוא, שמה שנקרא "עֲרָבָה" נקרא בדורות האחרונים "צַפְצָפָה", ואת הקרוי "צַפְצָפָה" קוראים "עֲרָבָה". ואף על דבר זה שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [ומה יצא ממנה] משינוי השם הלכה למעשה? ומשיבים: לענין לוּלָב. שלארבעת המינים בלולב כשירה ערבה ולא הצפצפה.
(4) תיאופרסטוס לא החשיב את פרחים זעירים אלו כאברי ריבוי וכתב על הצפצפה: "שניהם (מיני הצפצפה) עצים זקופים וגבוהים ... העצה של שניהם היא לבנה, נראה שאף אחד ממינים אלו אינו נושא פרחים או פירות".
(5) פירוש: לֹא מדליקים בִּפְתִילַת הָאִידָן. ומסבירים כי פתילת האידן היא אַחֲוִינָא [ערבה], ובעירתה אינה יפה. ומסופר כי רָבִין וְאַבַּיֵי הָווּ קָאָזְלֵי בְּפַקְתָּא [היו הולכים בבקעת] טַמְרוּרִיתָא. חָזֵינְהוּ לְהָנְהוּ אַרְבָּתָא [ראו את אותם ערבות]. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבִין לְאַבַּיֵי: הַיְינוּ [זהו] האִידָן דִּתְנַן [ששנינו במשנה]. אָמַר לֵיהּ [לו] אביי: הרי הַאי [זה] עֵץ בְּעָלְמָא [סתם] הוּא! וכיצד עושים ממנו פתילה? קְלַף רבין את הערבה וְאַחֲוֵי לֵיהּ עַמְרָנִיתָא דְּבֵינֵי בֵּינִי [והראה לו מעין הצמר שביניהם], כלומר, בין הקליפה לעץ.
(6) פירוש: תָּנוּ רַבָּנָן [שנו חכמים] בברייתא נוספת: "עַרְבֵי נָחַל" משמעו מן הערבות הַגְּדֵילוֹת עַל הַנַּחַל, פְּרָט לְצַפְצָפָה שאינה צמח של נחל אלא היא גְּדֵילָה בֵּין הֶהָרִים. אָמַר ר' זֵירָא: מַאי קְרָאָהּ [מהו הכתוב] המלמד על פסלותה של הצפצפה לארבעה מינים שכתוכחה לעם ישראל, נאמר: "קַח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ" (יחזקאל יז, ה), ופירושו: שישראל נשתלו כערבה על מים רבים, ולבסוף נעשו כצפצפה. ומכאן שצפצפה אינה גדילה במקום מים רבים. אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי לר' זירא: וְדִילְמָא פֵּרוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ [ושמא פירוש הוא מפרש] בפסוק זה, וכך יש להבין: "קָח עַל מַיִם רַבִּים" וּמַאי נִיהוּ [ומה הוא דבר זה] "צַפְצָפָה"! ענה לו ר' זירא: לפי דבריך אִם כֵּן מַאי [מה פירוש] "שָׂמוֹ"? אלא בהכרח יש להבין שהערבה נעשתה עכשיו כצפצפה. וכך פירושו של הפסוק שאָמַר ר' אַבָּהוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי כְּ"קָח עַל מַיִם רַבִּים" וּמַאי נִיהוּ [ומה הוא] זה עֲרָבָה, וְהֵן שָׂמוּ עַצְמָן כְּצַפְצָפָה שֶׁבֶּהָרִים.
 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (218-222).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 138-139.

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "צפצפת הפרת", "צפצפה מכסיפה".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.