מי חשוב כמת?

הרב דב קדרון

נדרים סד ע"ב

תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים.

מדוע דווקא ארבעה אלו חשובים כמת, ולא מקרים אחרים של אנשים אומללים?

ביאר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (בספר שיחות מוסר, מובא בלקט ביאורי אגדות) שכולם עניין אחד, ומלמדים זה על זה.

אחד מן הארבעה הוא סומא כי הראייה, אע"פ שאינה חשובה לאדם כשמיעה, מ"מ יש בה חשיבות עצומה לחיי האדם, כי היא המאפשרת לאדם להרגיש את הזולת. וזהו הטעם שסומא חשוב כמת, כי בלא חוש הראייה אינו מסוגל להרגיש את זולתו, וכמי ששרוי לבדו בעולם, והבודד כמת יחשב.

וזה גם ענין המצורע, שמאחר שחייב לישב בדד מחוץ למחנה, ואין לו קשר עם זולתו, הרי הוא כמת.

ומטעם זה חשוב כמת גם מי שאין לו בנים, ולכאורה מה חסר לזה, והרי כל תענוגות העולם לרשותו? אלא שטבעו של אדם להיטיב בעיקר עם בניו, ואין אדם בעולם שיכול לקבל הטבות כשם שיכולים בניו של אדם לקבל מאביהם, ובאין אפשרות להיטיב עם הזולת באופן המירבי הרי זה גם כן חשוב כמת.

כמו כן העני חשוב כמת, לא משום שחסר לו עצמו, אלא משום שאין ביכולתו לתת לזולתו כלום.