דיבור ומעשה חד משמעי / רפי זברגר

נדרים סא ע''א-ע''ב 
 

הקדמה 

המשנה הראשונה בפרק אותו התחלנו אתמול, עוסקת בנדרים התלויים בזמן. המשנה מגדירה את כוונת הנודר לכל יחידת זמן: יום, שבוע (בלשון המשנה שבת), חודש, שנה ושנות שמיטה (בלשון המשנה ''שבוע''). בסוף המשנה מוגדרים הגבלות זמן נוספות:
עד הפסח - אסור עד שיגיע, עד שיהא - אסור עד שיצא.
בני אדם בלשונם מתכוונים במילה ''עד'' – עד ולא עד בכלל. לכן הנודר ''עד הפסח'' כוונתו עד תחילת חג הפסח. והנודר ''עד שיהא פסח'' מתכוון בלשונו עד סיום חג הפסח.
עד לפני הפסח - רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע, רבי יוסי אומר: אסור עד שיצא.
בלשון ''עד לפני'' ישנה מחלוקת תנאים: רבי מאיר סובר כי כוונת הנודר עד תחילת החג. ולפי רבי יוסי כוונת הנודר עד לפני סוף הפסח, ולכן חלות הנדר כוללת את החג. הגמרא תסביר את שורש המחלוקת ועל כך נסוב מאמר זה. 
 

הנושא

למימרא, דרבי מאיר סבר: לא מעייל איניש נפשיה לספיקא, ורבי יוסי סבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא;
הגמרא תולה את מחלוקת תנאים במשנה לגבי לשון ''עד לפני הפסח'' בשאלה האם אדם מכניס עצמו לספק או לא. רבי מאיר סובר כי אדם לא מכניס עצמו לספק, ולכן כוונת הנודר עד לפני פסח – עד תחילת החג, מבלי להיכנס לספקות.
לעומתו, סובר רבי יוסי כי אדם אינו נמנע מלהיכנס לספק, ולכן ייתכן כי הנודר התכוון עד לסוף ימי חג הפסח, ולכן לדעתו הנדר חל גם על ימות הפסח.
ורמינהי: מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, ואמר: קדשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות, ואם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות - כולן אסורות דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות; רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות!
מקשה הגמרא סתירה ממשנה במסכת קידושין (ס''ד:) שם נראה כי מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי הפוכה. מדובר על אדם הנשוי לשתי נשים, ויש לו שתי בנות מכל אשה. נשא אשה ראשונה ונולדו לו שתי בנות, ולאחר מכן נשא את השניה, וגם ממנה יש לו שתי בנות. האב רשאי לקדש את ביתו הקטנה מדאורייתא, ולכן בעוד כל הבנות קטנות הוא העיד כי קידש את ביתו הגדולה ואנו מתלבטים לאיזו מבנותיו מדובר (כנראה שאינו בנמצא כדי לשאול אותו). ניתן לומר על שלש מתוך ארבע בנותיו הן "גדולות". ברור שהגדולה מבין הגדולות היא גדולה. והגדולה מבין הקטנות גם כן גדולה ביחס לאחותה הקטנה אך גם את הקטנה שבגדולות ניתן לכנות גדולה, ביחס לגדולה שבקטנות.
רבי מאיר אוסר את כל השלש נשים שאפשר לקרוא להן גדולה, ורבי יוסי אוסר רק את הגדולה שבגדולות. אנו רואים כי רבי מאיר סובר כי אדם מכניס עצמו לספקות, לכן כל ספק אפשרי נאסר, וכן רבי יוסי שפסק כי אך ורק הגדולה מבין הגדולות מקודשת, כל שאר הנשים ''הגדולות'' אינן נשואות, כיוון שאדם לא מכניס עצמו לספק, ואם אמר שהוא קידש את הגדולה, כוונתו היא בוודאי לגדולה שבגדולות. אנו רואים כי דעות התנאים שם הפוכות מדעותיהם במשנתנו.
אמר רבי חנינא בר אבדימי אמר רב: מוחלפת השיטה;
לאור הסתירה בין המשניות, מתרץ רבי חנינא אמר בשם רב כי השיטות של התנאים במשנתנו מוחלפות, ולפי זה יוצא כי דעותיהם הינם כפי שלמדנו במשנה בקידושין. ומוכיחה זאת הגמרא מברייתא:
והתניא, זה הכלל: כל שזמנו קבוע ואמר עד לפני – רבי מאיר אומר: עד שיצא, ורבי יוסי אומר: עד שיגיע.
הברייתא קובעת כלל לפיו כל הנודר לזמן קבוע שברור לכולם מתי מתחיל ומתי מסתיים (כמו חג הפסח וכדו') ואמר עד לפני אותו מועד, רבי מאיר סובר כי אדם מכניס עצמו לספק ולכן כוונתו עד לסוף החג, ואילו רבי יוסי סובר כי אדם אינו מכניס עצמו לספק, לכן כוונת הנודר רק עד כניסת אותו חג. וזוהי העמדה של המחלוקת לפי ''מוחלפת השיטה'' של רבי חנינא בשם רב.
להלכה נפסק ברמב''ם (פרק ט' מהלכות אישות הלכה ט') כי במקרה של המשנה בקידושין (אמר קדשתי את בתי הגדולה) כרבי יוסי כי רק הגדולה שבגדולות נשואה. ובדין משנתנו פוסק הרמב''ם (פרק י' מהלכות נדרים הלכה ז') כרבי מאיר בגרסה של המשנה, וכרבי יוסי בגרסת רב של ''מוחלפת השיטה'', כי הנודר עד לפני הפסח (לשון הרמב''ם עד פני הפסח) נדרו חל עד תחילת הפסח. כלומר בכל המקרים פוסק הרמב''ם כי אדם אינו מכניס עצמו לספק. 
  

מהו המסר

נפסק להלכה ברמב''ם כי אדם אינו מכניס עצמו לספק. ההסבר הפסיכולוגי לפסיקה זו נראית כי מאוד לא נוח לאדם להיות במצב של ספק. אנו מכירים את האמרה ''אין שמחה כהתרת הספיקות'' וממילא ברור מדוע אדם סביר לא ירצה להכניס עצמו למצב של ספק שבסופו של דבר יבקש וישמח לצאת ממנו.
יש להעיר כי כל זאת מדובר ב''ספק רגיל'', אבל במצב של ספק פיקוח נפש הן לעצמו והן לאחרים הדין יהיה שונה. ''יש עניין'' להיכנס להציל את עצמו או אחרים גם אם מדובר בספק אם יצליח להציל. אם ההצלה מהווה סכנה עבורו, הרי יש מחלוקת אם מותר להיכנס למצב של פיקוח נפש עצמי, או לא. יש אומרים שגם במקרה זה ישנה מצווה להציל חברו.
בכל מקרה למדנו היום כי אדם מבקש ''לשהות במצב בטוח'', ולהתרחק ממצבי ספק ואי וודאות כמה שניתן.
''תכונה'' זו מעוררת אותנו לשים לב גם בחיים יומיום להשתדל ולהסביר לעצמנו וגם לאחרים כמה שיותר, להיות ''חד משמעיים'' ולא להיות מעורפלים ובלתי ברורים בדיבורנו ובמעשנו. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח, ולרפואה שלימה של הרב חיים מאיר בן מלכה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]