מה עניינם של שמיטה ויובל?

הרב דב קדרון

נדרים סא ע"א

בגמרא מובאת מחלוקת התנאים, האם שנת היובל היא השנה הארבעים ותשע בכל מחזור, או השנה החמישים. לדעת חכמים שנת היובל היא השנה החמישים, ואילו לדעת רבי יהודה היא השנה הארבעים ותשע.

להלכה, פוסק הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ז) כדעת חכמים:

שנת יובל אינה עולה ממנין שני השבוע, אלא שנת תשע וארבעים שמטה ושנת חמשים יובל, ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל.

נמצא שלדעת חכמים יש בין כל שתי שנות יובל 49 שנים, ואילו לדעת רבי יהודה יש בין כל שתי שנות יובל 48 שנים.

כידוע, בלשון הקודש כל מילה היא בעלת משמעות פנימית, ובעניין הזה כותב בעל ההפלאה (פנים יפות ויקרא כה, א) שגם בגימטריא של המילה יש רמז לכך, שכן "יובל" בגימטריא מספרו 48, והוא כמספר השנים שבין יובל ליובל, לדעת רבי יהודה, ולחכמים מגיעים למספר 49 עם הכולל.

גם במילה "שמיטה" יש רמז בגימטריא, שכן מספרה 354, כמספר ימות השנה.

רמזים אלו קשורים לעניינם הפנימי של השמיטה והיובל, שהוא התעלות מדרגה לדרגה, כשם שהתעלו בני ישראל ביציאתם ממצרים, במשך שבעה שבועות, בכל יום בפרט התעלו לדרגה גבוהה יותר, עד שביום החמישים הגיעו לכלל וקיבלו את התורה, כך גם ספירת שנות השמיטה והיובל עניינה התעלות בפרט ובכלל.