עוגן יציב וחזק / רפי זברגר

נדרים נו ע''א
 

הקדמה 

המשנה הראשונה בדף עוסקת באדם הנודר ואוסר על עצמו שימוש בבית, מה נכלל בנדר זה:
הנודר מן הבית - מותר בעלייה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית;
מחלוקת תנאים האם העלייה נכללת בבית. לרבי מאיר העלייה היא יחידת עצמאית ולכן הנודר מן הבית מותר בשימוש בעלייה. חכמים חולקים וסוברים כי עלייה טפלה לבית אך נכללת בתוכו, ולכן נאסר על הנודר שימוש אף בעלייה.
הנודר מן עלייה - מותר בבית.
לפי כולם אם נדר מן העלייה אין הבית כלול בנדר, שהרי העיקר (הבית) לא הולך אחרי הטפל (עלייה) ולכן הנודר מן העלייה מותר לשימוש בבית.
 

הנושא

הגמרא מתייחסת למחלוקת התנאים במשנתנו גם ביחס לדינים אחרים, כמו צרעת ומקח וממכר. נתייחס במאמר זה לנושא הצרעת:
מאן תנא כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא י''ד, ל''ד) - לרבות את היציע, בבית - לרבות את העלייה?
הברייתא לומדת מן המילה בְּבֵית בפסוק המצוטט (המילה מופיעה גם בפסוקים נוספים באותה פרשיה בתורה) כי דיני צרעת חלים גם ביציע (כמו מרפסת) וגם בעלייה. שואלת גמרתנו כמו איזה תנא של משנתנו סוברת ברייתא זו.
אמר רב חסדא: רבי מאיר היא, דאי רבנן, האמרי רבנן עלייה בכלל הבית, למה לי קרא בבית לריבויא.
לכאורה נראה כי ברייתא זו הולכת כשיטת חכמים הסוברים כי עלייה נכללת בבית, ולכן גם צרעת בעלייה נידונה כצרעת לכל דיניה. אך אם נחשוב מעט נגיע למסקנה הפוכה כמו זו שהגיעה אליה הגמרא. שהרי אם אמנם הדין כחכמים ועלייה בכל מקרה נחשבת כחלק מן הבית, אין צורך בלימוד מיוחד מהפסוק שצרעת נוהגת גם בעלייה. מכך שהברייתא למדה זאת מפסוק אנו מגיעים למסקנה שהיא הולכת לשיטת רבי מאיר הסובר שעלייה בדרך כלל איננה חלק מן הבית, והפסוק בצרעת מלמדנו שבדיני צרעת העלייה היא חלק מן הבית, וגם בה חלים דיני צרעת.
אביי אמר: אפילו תימא רבנן, בעיא קרא, דסלקא דעתך אמינא בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם כתיב, דמחבר בארעא שמיה בית, עלייה הא לא מחבר בארעא.
אביי חולק וסובר כי ניתן להסביר את הברייתא גם אליבא דחכמים. בכל אופן צריך לימוד מיוחד מהפסוק ללמדנו כי עלייה היא חלק מן הבית, שכן היה ניתן להבין כי המילים בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם מלמדים אותנו שרק בבית המחובר לארץ יחולו דיני צרעת, אך בעלייה שאינה מחוברת לקרקע לא יחולו דיני צרעת, לכן מחדשת הברייתא שהמילה בְּבֵית מלמדנו כי גם בצרעת עלייה נכללת בבית.
מקשה שיטה מקובצת בשם הרא''ם על מסקנת רב חסדא:
וליכא לשנויי ליה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם
אומר הרא''ם, לכאורה מה משנה לנו לימוד מפסוק בתורה, והרי אנו מכירים את הכלל הבסיסי בנדרים ''הלך אחר לשון בני אדם'', ולמרות לימוד מהפסוק, מה שקובע הוא לשון בני אדם. ולכן מסקנת רב חסדא (הנלמדת מן הפסוק) כי הברייתא כרבי מאיר אינה הכרחית. ומתרץ תירוץ מעניין ועקרוני:
דעל כרחין צריכין אנו ללמוד מקרא כגון הכא דלשון בני אדם מסופק אם קורין לעליה בית ולבית עליה כדפרישית לעיל גבי ערלים.
אומר הרא''ם כי אם אמנם לשון בני אדם ברורה וחד משמעית, אין לומדים מפסוקים וקובעים כמו הלשון המדוברת. אך במקרה הנידון לא ברורה לשון בני אדם. לא ברור האם כשאדם מדבר על הבית הוא מתכוון גם לעלייה או לא. במקרה זה פוסק הרא''ם כי אנו קובעים לפי לשון הפסוק, עיקרון דומה למדנו כבר לעיל בלשון ערלים.
עיקרון של הרא''ם מהווה מודל גם לסעיף בחוק הישראלי - סעיף ראשון של חוק יסודות המשפט תש''מ:
ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה הפסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.
הסעיף קובע כי אם לא נמצאה תשובה לשאלה משפטית בחוק הישראלי בכל דרך שהיא, יש לפנות ל''עקרונות החירות, הצדק והיושר של מורשת ישראל''. אמנם המונח ''מורשת ישראל'' מעורפל ולא מגדיר במפורש את ההלכה היהודית, אבל אין ספק כי לאנשי אמונה יהודית שניסחו את החוק, היה פשוט כי הכוונה היא לתורת ישראל. 
  

מהו המסר

העיקרון של הרא''ם (וגם בבסיס הסעיף לעיל במשפט הישראלי) מלמדנו לקבוע ''עוגן יציב וחזק'' שאליו נפנה בכל ספק במציאות או בהלכה.
בנידון דנן - כשלא מצאנו פיתרון ''בלשון בני אדם'' חיפשנו מענה בלשון המקרא.
במשפט הישראלי - כשלא מצאנו תשובה לבעיה משפטית בלשון החוק – פנינו למקורות ב''מורשת ישראל'' סבא, קרי לתשובה הלכתית במקורות שלנו.
ואם נפליג באותו עיקרון גם לחיי המעשה, הרי שנוכל לומר לדוגמא, שאם איננו מוצאים תשובה או מענה לבעיה הנקרית בדרכנו, הרי שנפנה ל''עוגן יציב וחזק'' כמו ההורים, המשפחה או החברים הטובים, שבוודאי דרכם נוכל למצוא את הדרך המתאימה ליישוב המצב.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח, ולרפואה שלימה של הרב חיים מאיר בן מלכה 
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]