עליה, נפילה ושוב עליה / רפי זברגר

נדרים נה ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה הפותחת את הדף:
הנודר מן הדגן - אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין;
מחלוקת תנאים במשנה האם דגן כולל גם פול מצרי יבש. לרבי מאיר כולל, ומיד תרחיב המשנה על כך, וחכמים סוברים כי דגן אינו אלא חמשת מיני דגן בלבד.
רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה - אינו אסור אלא מחמשת המינין, אבל הנודר מן הדגן - אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.
רבי מאיר מוסיף כי דבריו ברישא נסובים רק אם נדר מן הדגן (כולל גם קטניות). מסבירה הגמרא כי דגן כולל ''כל מידי דְמִדְגַן'' – כל דבר שעושים ממנו כֶּרִי (ערימה). אך פירות שלא עושים מהם כֶּרִי אינם נכללים בנדר. אבל אם נדר מן התבואה, רבי מאיר מסכים לחכמים כי אינו כולל אלא רק חמשת מיני דגן. 
 

הנושא

אמר ר' יוחנן: הכל מודים, בנודר מן התבואה, שאין אסור אלא מחמשת המינין.
רבי יוחנן אמר את שהסברנו כבר במשנה (על סמך גמרא זו) כי דברי רבי מאיר ביחס לתבואה מוסכמים על כולם.
דברי חכמים במשנה נסובים על מקרה שנדר ''מן הדגן'' שהוא כולל כל דבר שעושים ממנו כרי, אך תבואה הם מסכימים כי כולל רק חמשת מיני דגן.
בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא, שלחה רבא לקמיה דרב יוסף: עללתא היכי מיקריא?
בהמשך, מספרת הגמרא כי שמואל ציווה להוריש לרבא מנכסיו את ''עללתא דנהר פניא''. נהר פניא הוא שם מקום, ולגבי זיהוי המילה עללתא ביקש רבא לברר אצל רב יוסף, ושלח אליו שאילתא בנידון.
אמר רב יוסף, מתניתין היא: ושוין, בנודר מן התבואה, שאין אסור אלא מחמשת המינין.
רב יוסף ענה כי התשובה לשאלה טמונה בדברי הברייתא שהוזכרה קודם בגמרא (להוכחת דברי רבי יוחנן), כי חכמים ורבי מאיר אינם חלוקים בתבואה. אונקלוס תרגם את המילה תבואה בכמה מקומות בתורה – עללתא. משמע, כי עללתא היא רק חמשת מיני דגן, ורק מהם יכול רבא לקחת מכוח צוואת שמואל.
אמר ליה אביי: מי דמי? תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין, עללתא כל מילי משמע.
אביי שעמד בסמיכות לרב יוסף דחה את ההוכחה וחילק בין תבואה לעללתא. תבואה היא אמנם רק מחמשת מיני דגן, אך עללתא כוללת את כל מה שגדל וצמח (עללתא מלשון עולה (גדל) או מלשון ''משובח'')
אהדרוהו לקמיה דרבא, אמר: הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע, הדא הוא דאיבעיא לי: שכר בתים ושכר ספינות, מאי? מי אמרינן כיון דפחתן לאו עללתא היא, או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא היא?
רב יוסף כנראה הסכים לדברי אביי, ולכן החזירו לרבא את תשובת אביי. על כך הגיב רבא ואמר, כי הוא מודע לכך שעללתא כולל את כל הגידולים, אבל היה לו ספק האם עללתא כולל גם רווחים מדברים אחרים שאינם גידולים, כמו רווח משכר דירה או שכר מהשכרת דברים שונים. הספק נבע מכך, שהדירה המושכרת (או דבר אחר המושכר) מאבד מערכו תוך כדי שימוש השוכר, אם כן, אולי אין לכנות שכר דירה כעללתא (מעולה) ולכן הפנה את שאלתו לרב יוסף.
אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף, אמר: וכי מאחר דלא צריך לן, אמאי שלח לן? איקפד רב יוסף.
חזרו וסיפרו לרב יוסף את תגובת רבא לתשובת אביי (ורב יוסף), והדבר הכעיס את רב יוסף, שרבא יודע את פירוש המילה עללתא ובכל אופן מעלה שאילתא לרב יוסף, עובדה שהביאה את רב יוסף ''להקפיד'' על רבא.
שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי.
רבא שמע כי רב יוסף הקפיד עליו, ולא היה לו נוח בכך. עלה רבא לבית המדרש של רב יוסף בערב יום כיפור לפייסו.
אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא, אמר ליה: הב לי דאמזיג ליה אנא, יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא. כי קא שתי, אמר: הדין מיזגא דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא, אמר ליה: הוא ניהו.
ראה רבא ששמשו של רב יוסף מוזג לו יין, והציע להחליפו במזיגת היין לרב יוסף. לאחר שרב יוסף שתה, אמר שאופן המזיגה נראית לו של רבא (יחס בין המים ליין), ואמנם שמשו אישר לו שזהו רבא. רב יוסף כנראה באותה תקופה היה כבר סגי נהור כפי שלמדנו לעיל.
אמר ליה: לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא; מאי דכתיב (במדבר כ''א, י''ח, י''ט): ...וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת?
רב יוסף ביקש מרבא "לפני שהוא מתיישב על כסאו'', להסביר לו פסוקים מפרשת חקת שאינם ברורים דיים.
אמר ליה: כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל - תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, וכיון שניתנה לו במתנה - נחלו אל, שנאמר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וכיון שנחלו אל - עולה לגדולה, שנאמר: וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.
ענה לו רבא כי פסוקים אלו מדברים על אופן קניית התורה והשפעתה על האדם. אדם הלומד ומלמד תורה ללא שכר, הרי התורה ''נתנה לו במתנה'' – הוא זוכר אותה ולא שוכח תלמודו. מכיוון שכך, הרי הוא ''דבק בקדוש ברוך הוא'' כמו אדם הנוחל נחלה ודבק בה. דרגות אלו של קשר עמוק לתורה ולקדוש ברוך הוא ''מעלים את האדם לגדולה''.
ואם הגביה עצמו - הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר (שם כ'): וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, ולא עוד, אלא ששוקעין אותו בקרקע, שנאמר: וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן , ואם חוזר בו - הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר (ישעיהו מ', ד'): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:
רבא לומד מהפסוק הבא ומפסוק בספר ישעיהו את ההמשך לאותה משמעות: אם חס וחלילה אדם ברמה זו מתגאה מכוח יכולותיו ודרגתו, הרי שהקדוש ברוך ''משפילו'' ו''משקע אותו בקרקע''. אם לאחר מכן חוזר בו מדרכו הרעה, הקדוש ברוך חוזר להגביהו. 
  

מהו המסר

ניתן ללמוד מגמרא זו מספר תובנות, אנו נתמקד בבקשה של רב יוסף מרבא, כאשר הוא הבין כי רבא בא להתפייס עמו.
"הטכניקה הדידקטית" של רב יוסף הייתה להביא את רבא לומר בעצמו את הדברים הנוגעים לעצם הפיוס.
התורה רומזת בפסוקים אלו על ערכה הגדול של התורה והחיבור אליה. אדם השקוע כל כולו בלימוד התורה לעצמו ולאחרים, אינו מבקש שכר על כך, ועושה הכול מאהבה ומחיבור אמיתי, הרי שסוף השכר לבוא. הוא זוכר ואינו שוכח את לימודו, הוא מחובר בטבורו לקדוש ברוך הוא ולבסוף גם... עולה לגדולה. אך כאן הסכנה לא חלפה. אדם המגיע לגדולה עלול להיסחף ולשכוח את מקורו ואת חיבורו לה', ואם הדבר קורה, אז הקדוש ברוך הוא חוזר ומשפילו ו''מחזיר אותו לממדים ארציים''. אבל גם כאן – אל ייאוש. אם שאיפותיו חוזרות להיות גבוהות ונשגבות, הרי הקדוש ברוך הוא ''מבחין בכך'' ומעלהו חזרה מעלה.
רב יוסף הביא את רבא בעצמו לומר כי למרות שאדם נכשל ונופל, הרי אם ''חוזר בו'', כפי שרבא נהג בעצם ביאתו לרב יוסף, ובעצם בקשת הפיוס ממנו, הרי שגם רב יוסף, בדומה להנהגת הבורא, מוכן, מסכים ורוצה להתפייס ולסלוח לרבא מכל הלב.
למדנו מכאן כי אין להתייאש, וגם אם עולים ואחר כך נופלים, ניתן על ידי עבודה מאומצת לחזור ולעלות שוב.
ועוד למדנו דרך מעניינת כיצד ניתן להביא את האדם עצמו לתובנות שאנו מבקשים להביאו אליהן. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח, ולרפואה שלימה של הרב חיים מאיר בן מלכה 
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]