מהו "כופר" בלשון בני אדם?

הרב דב קדרון

נדרים נג ע"א

הנודר לא לשתות יין – מותר לו לשתות יין תפוחים, ומסבירים הרמב"ם (הלכות נדרים פרק ט הלכה יד) והר"ן שליין תפוחים יש שם לווי, ואילו הוא נדר רק מיין שאין לו שם לווי.

בשו"ת ופסקי מהרי"ט (החדשים סימן ג) יש דיון לגבי שני אנשים שרבו ביניהם, והלך ראובן וקראו לשמעון: "כופר", ובתגובה לכך שמעון נידה את ראובן. לאחר שנתבע ראובן על ידי חברו לבית דין ונשאל על כך, אמר שכוונתו הייתה לומר שהוא "כופר בטובה", ולא שהוא כופר בתורת משה.

מהרי"ט עצמו כתב שזו טענה טובה, "כי מה שטען ראובן שמה שקרא לשמעון כופר לומר שכופר בטובתו שעשה עמו טובה - טענה היא", לכן הוא פסק שאין תוקף לנידוי של שמעון.

לעומת זאת מהרי"ט בן יעיש (שם סימן ה) סבר שאין לקבל את הסברו של ראובן, ומביא לכך ראיה מדברי הרמב"ם והר"ן הנ"ל, כי "כופר" סתם, רגילותו ופשיטותו אצל כל אדם הוא כופר בתורה ובמצוות, והדבר הרגיל בלשון בני אדם הרי הוא כמפורש, כמו ששנינו שהנודר מן היין מותר ביין תפוחים, והנודר מן השמן מותר בשמן שומשומין, משום שיש להם שם לווי, וכל שיש לו שם לווי אינו נכלל בלשון הסתום, וכמו כן "כופר בטובה" לא נכלל בלשון הסתום של "כופר", שמשמעותו בלשון בני אדם כופר בתורה או בעיקר, לכן למסקנתו יש תוקף לנידוי של שמעון.