יישוב הנהגתו של ר' זלמן
הרב דב קדרון
נדרים מה ע"א
בספר תולדות אדם מסופר על רבי זלמן מוולאז'ין שפעם אחת הגיע למלון בערב שבת וכאשר ראה את פתח החדר שם לב לכך שהמזוזה הייתה מתחת לשליש העליון של המשקוף, ולא היה זמן לתקן זאת עד שבת, ולא הסכים ר' זלמן להיכנס לחדר עד שהוכרח בעל המלון להפקיר אותו הפקר גמור בפני שלושה אנשים.
וכתב על כך רבי חיים פלאג'י זצ"ל (רוח חיים, יו"ד סימן רפט, אות ב): "מעשה רב הלזה קשה בעיני", שהרי מן הדין לא צריך שלושה להפקר, וכתבו תוס' שאפילו בינו לבין עצמו די. ובנוסף לכך, מהיכן המקור לזה שעובר אורח הנוטה ללון, לינת לילה חייב במזוזה, ואסור לו לדור שם, בשביל שבעל הבית לא הניח מזוזה כתיקונה. ומסיים: "ולא אאמין לשמועה זו והדבר צריך עיון".
וכדי ליישב את הנהגתו של ר' זלמן כתב הגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד מסכת מנחות דף לג עמוד ב) שנאמר במדרש רות (ב כב): אמרה נעמי לרות: בתי, אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה, אמרה לה רות, 'ובאשר תליני אלין'. וכתב על כך הגר"ח קניבסקי זצ"ל (מסכת מזוזה עמ' קא): משמע, שאין ראוי לדור בבית שאין בו מזוזה אף על גב שבודאי אין בכך איסור, כגון הדר בפונדק שפטור ממזוזה עד ל' יום, מכל מקום אין ראוי לעשות כן.
והוסיף שייתכן שלכן דרש ר' זלמן שההפקר יהיה בפני שלשה, כדי שלא יזלזל בהפקר, כיון שאינו מעיקר הדין, כי דווקא כאשר מעיקר הדין צריך להפקיר, די בהפקר בפני אחד, אבל כאשר מדובר בחומרה בעלמא, צריך שיהיה הפקר גמור בפני שלושה, שנחשב הפקר בפני רבים.
