פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ואלו הן הלוקין"
לא לקה בערב יום הכיפורים
בזמננו שאין לנו 'בית דין סמוכין' אשר הם אלו שבידם להורות על עונש מלקות, בטל עונש המלקות. ברם, אחת בשנה – בערב יום הכיפורים נהגו העם (וכפי שמוזכר בשולחן ערוך אורח חיים תרז, ד) ללקות בערב יום הכיפורים ל"ט מלקות כדי שיתן החי אל ליבו לשוב מעבירות שבידו.
בשו"ת "תורה לשמה" לרבי יוסף חיים – ה"בן איש חי", מביא שנשאל על אדם הנוהג ללקות בכל ערב יום הכיפורים ונאנס שנה אחת ולא לקה, אם צריך ללקות לאחר יום כיפור. או שמא כיון שכבר עליו יום הכיפורים ונמחלו כל עוונותיו, אינו צריך ללקות שוב.
והבן איש חי משיב, כי כידוע בזמננו שאין דיינים מומחים וסמוכים, הרי שאין עושים את המלקות בערב יום כיפור כהלכות מלקות, ואין מלקים בכל הכוח, אלא רק עושים כן כדי שיהא ללוקה צער מועט. ברם כדי שיהיו למלקות אלו משמעות כאילו נעשו בבית הדין הגדול בירושלים, הרי שנוהגים לעשות את הרצועה כתקנה וכן להעמיד דיין שיורה על המלקות ועוד עניינים שעל ידיהם ידמו מלקות אלו למלקות שהיו מלקים בבית דין של מומחים וסמוכים. ומעתה כיון שמלקות אלו נעשות כזכר גמור למלקות של בית דין, הרי יש לעיין בדין החייב מלקות בבית דין, עליו אומרת הגמרא בכריתות (כו, א) כי חייב מלקות שעבר עליו יום הכיפורים – חייב. ואם כן מורה הבן איש חי, הוא הדין למלקות של ערב יום הכיפורים בזמננו שהנוהג ללקות כן בכל שנה ונאנס שנה אחת ולא לקה ביום כיפור, יראה ללקות לאחר יום כיפור, ושב ורפא לו.
