אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אמר להו לא"
המותר לשנות דברי הרב ה(נראים כ)שגויים כי להציל כבודו?
דיני והלכות ניקור החלב והגידים הנמצאים בבהמות, מן ההלכות היותר קשות המה. דינים אלו מצריכים ידיעה ברורה של ההלכה מחד, לצד הבנה נרחבת בחלקי הבהמה מאידך, והרי זו חכמה גדולה לשלב בין השתיים.
לפני כמאתיים וחמישים שנה קם אחד המנקרים מארץ אשכנז שהיתה אז ארץ שכולה תורה ויראה, והחליט כי הגיד אותו נהגו לנקר עד אז בחזקת גיד הנשה האסור באכילה, אינו הגיד האמיתי, כי אם גיד אחר. ולפי דבריו הרי ש"עד היום טעינו אנחנו ואבותינו בגיד שאינו גיד שאסרה התורה". אותו מנקר שהיה בעל תורה ומומחה במלאכתו, מהלך היה מעיר לעיר בארץ אשכנז והרעיש את כל הרחוב היהודי בדבריו. במסעו הגיע לעיר פראג – עיר מלאה גאונים, חכמים וסופרים, וכולם נלאו מלהוכיח שלא כדבריו. עד שהגיעו הדברים לפני רבה של העיר – רבינו הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. ורבי יהונתן מספר ("כרתי ופלתי" סה, טז), כי חקר, בדק ומצא שאותו גיד עליו העיד אותו מנקר – נמצא רק בזכרים שבבהמות ולא בנקיבות. משראה שכך, קרא אליו את אותו מנקר והראה לו שב"סמ"ג" כתוב שגיד הנשה נוהג בזכרים ובנקיבות. עתה נסתתמו טענותיו של אותו מנקר והוכח כי אותה מסורת ניקור בה נהגו מאז ומקדם – נכונה היתה.
ברם, אם הסערה שהתעוררה על ידי אותו מנקר שככה, הרי שסערה חדשה התעוררה כאשר נדפס ספר הכרתי ופלתי. עתה היתה זו סערה תורנית. שכן כוונת דברי הסמ"ג שמצוות גיד הנשה נוהגת בזכרים ונקיבות - היינו שבין אנשים זכרים ובין נשים נקיבות אסורים באכילת גיד הנשה. אך אין כוונתו שגיד זה קיים בין בבהמות ממין זכר ובין אלו שממין נקיבה. ומשכך, תמהו הכל היאך נלכד גאון עולם כרבי ר' יהונתן בטעות שכזו. ומעבר לכך – אם אכן טעה הרבי ר' יהונתן, הרי שיתכן כי צדקו דבריו של אותו מנקר שהרי כפי שמעיד הפלתי לא נמצאה כל תשובה מלבד זו שהשיב הוא – ואם היא מתבררת כשגויה, הרי שיש לחוש ולא לאכול אף את אותו גיד עליו הצביע אותו מנקר אשכנזי שהוא הוא גיד הנשה.
גדולי עולם) עמדו על מדוכה זו. מהם שכתבו ("פתחי תשובה יורה דעה סה, ב בשם "תולדות אדם" חלק ב) כי טעות זו מוכיחה שמצודת השגיאה פרוסה על כל האדם – אפילו על גאון כרבי ר' יהונתן. מהם (כ"חתם סופר" בתשובותיו חלק יורה דעה סימן סט, ועוד) שביארו ויישבו את דבריו באופנים שונים. ומהם שהניחו, כי יש טעות סופר בכרתי ופלתי הנדפס, ובמקום 'סמ"ג' יש לומר 'סה"ג' והיינו ספר הלכות גדולות – שם אכן מבואר שיש לנקר גיד הנשה אף בנקיבות.
היו אף שהעלו הצעה כי מפני כבודו של הרבי ר' יהונתן אייבשיץ יש להשמיט את הדברים מן המהדורות הבאות של הכרתי ופלתי. אך כאן התעורר נידון הלכתי חדש – האמנם מותר לעשות זאת? ופתרונה של השאלה – בסוגייתנו. לפנינו אמרו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו. לימים אמרו לו, 'אמרת' – האם אמרת דבר זה? אמר להם, לא, והגמרא מבארת כי לעולם אמר שמועה זו – אך חזר בו מחמת קושיה. וכתב ה"ערוך לנר" כי לפי פירוש רש"י הרי שהנשאל אם אמר דין זה או לא – היה רבי יוחנן והוא שאמר שלא אמר כן, משום שחזר בו. אך הערוך לנר מקשה, מפני מה אמר בלשון זו, היה לו לומר שאכן אמר כך בעבר וחזר בו מחמת קושיה. ומביא שהריטב"א מפרש שהנשאל היה רבה בר בר חנה – תלמידו של רבי יוחנן, והוא שאמר שלא אמר שמועה זו - מכח אותה קושיה שהגמרא מביאה בסמוך. והערוך לנר מבאר, שמפני כבוד רבו רבי יוחנן שינה מן האמת כפי שמותר לשנות מפני השלום וכדי שלא יראה רבי יוחנן כטועה חלילה.
מעתה לפי פירוש הערוך לנר בדברי הריטב"א, הרי שאם אכן טעות היתה בדבריו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ – הרי שלכאורה מותר היה אף להשמיט קטע זה מספרו.
לגופם של דברים לא ההין איש להשמיט מדבריו של הכרתי ופלתי, והתעלומה עצמה נפתרה ברבות השנים. לימים נמצא ספר הפלתי שהדפיס הרבי ר' יהונתן עוד בחייו בעיר אלטונא כשבאותו ספר היו על הגיליון הגהות מעצם כתב יד קודשו. אחת מהן היתה בדיוק בקטע הנידון -שם העביר רבי יהונתן קו על התיבה 'סמ"ג' ובצד הגיליון הגיה 'סה"נ' וככל הנראה וכוונתו לספר 'סדר הניקור' (לרבי יעקב בן יוסף הכהן סוראיזינה, נדפס בוונציה בשנת 'בשמחה') שם אכן כתוב בפירוש שגיד הנשה נמצא בזכרים שוורים ונקיבות פרות, והדברים מתיישבים להפליא.
