גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שמד מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף לח ע"א

פלפולה של תורה – חובה מן התורה או לא

אמר רבי יוסי ברבי חנינא, לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד, כז) "כתב לך" (שם, א) "פסל לך", מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך" וגו', מתיב רב חסדא, "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם"... "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי"... אלא פילפולא בעלמא (לח, א), וכתב הר"ן: "פילפולא בעלמא – נתן לו למשה, והוא נהג בו טובת עין לישראל", ובפירוש התוס' כתבו: "אלא פלפולא בעלמא - שיטת חריפות והבינה נמסר למשה רבינו ונהג טובת עין...". וכן יש להביא דברי הרא"ש שמעמיס את הדברים בדרשתם ז"ל "כתבן שלך", וזה לשונו: "פלפולא בעלמא, הבנה וחריפות, והיינו 'כתבן שלך', כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות".

הגאון החיד"א זצ"ל העיר כאן ב'פתח עינים' הערה חזקה, וז"ל: "יש להעיר, דמאחר דהפלפול ניתן למשה רבינו ע"ה, והוא נהג טובת עין לתתו לישראל, אם כן נראה שאין חיוב לישראל לפלפל בתורה, דזהו מתנת משה רבינו ע"ה, ומי שאינו מפלפל אין בו חטא, והרי אמרינן בשבת דף ל' (ע"א) כי בעולם הבא שאול ישאלו 'פלפלת בחכמה' (לשון הגמ' שם: "אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה וכו' פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר") נראה שהפלפול חיוב הוא". ואמנם כן יש להביא דברי הגמרא (תמורה טז, א) במעלת הפלפול: "במתניתין תנא, אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו, אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו", וכן אמרו (כתובות קג, ב): "דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא, בהדי דידי מינצת דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי", וכן מנו חכמינו ז"ל (אבות פ"ו מ"ו) באחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהן: "פלפול התלמידים", וכל כגון אלו לכאורה נראים כסתירה להגמרא שלנו שכח הפלפול נתן הקב"ה למשה רבינו בלבד.

ונביא תירוצו הראשון של החיד"א בלשונו המליצית: "ואפשר היה לומר, דמשה רבינו ע"ה אדון הנביאים ורבן של ישראל איש האלקים ומלך נתנו לישראל הפלפול, וציוה את בני ישראל שיפלפלו בתורה, איכו השתא מי שאינו מפלפל עובר על ציווי רבו ונביא הגדול ומלך וענש יענש, ומשום הכי שואלי'ם הלכו בו 'פלפלת בחכמה', להורות, דהגם כי לא ציוה הקב"ה לפלפל, אם לא פלפל הנה האש והעצים, כי ביזה ועבר על ציווי משה רבינו ע"ה", ולאור דבריו, חובת הפלפול אינה כי אם מתקנתא דמשה רבינו, ואינה חובה דבר תורה, אכן, מחובתנו לציית גם לציוויו של משה רבינו.

וממשיך החיד"א ומתרץ עוד: "אמנם יותר נראה לומר, דאיכא תרי גווני פלפול, האחד הוא, לאחר שידענו שהדין כך הוא מהקבלה או מדקדוק הכתוב ואין ספק בדין כלל, ועם כל זה שקיל וטרי משום 'יגדיל תורה', דדילמא כונת הפסוק כך, או דמאי שנא נדון זה מאחר ומותיב ומפרק, ומעין דוגמא 'פרי עץ הדר', דידעינן ודאי מהקבלה דהוא אתרוג, וכך הוחזקו שנות דור ודור ליקח אתרוג, ועם כל זה שקיל וטרי הש"ס (סוכה לה, א) מנא לן דהוא אתרוג 'ואימא פלפלין' וכיוצא, והוא להכריח הקבלה ולדיוקי מקרא, וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה (ז"ל שם: "ועליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אבל אע"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצוים במקרא, וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון, ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן, כגון מה שאמרו במאמר הכתוב פרי עץ הדר, אולי יהיה רמונים, או חבושים, או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר 'פרי עץ הדר' ואמרו, עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואמר אחר, פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר, פרי הדר על כל מים. אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה, אבל ראינו ללא ספק מיהושע עד עתה, שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת, אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל. וכן היא ראייתם על ההדס", וכ"כ בהל' לולב פ"ז הל' א-ד), ועל חלק פלפול זה וכיוצא בו הוא דאמרינן שניתן למשה רבינו ע"ה והוא נתנו לישראל, דפלפול זה וכיוצא בו לא נצרך למעשה, כי ידענו הדין בודאי, אמנם כי יקרא ספיקא דדינא, וכן לדבר דלא ידענו הדין, ואז שקלי וטרו במדות שהתורה נדרשת, ומביאין ראיות מדינים אחרים עד יצא כנגה צדקת הדין ההוא, זה הפלפול מעיקר התורה שניתנה לנו, וחיובא רמיא על כל ישראל בפלפול זה, ועל זה שואלים ליום הדין 'פלפלת בחכמה' - להוציא לאור העלם דבר".

תירוצו השני של החיד"א לכאורה מדוקדק בדברי הגמרא: "אלא פלפולא בעלמא", תיבת 'בעלמא' נוטה שאין הפלפול נוגע לדינא, ואינה אלא לחדודי בעלמא, ובכי האי גוונא אכן אין חובה גמורה מצד מצות תלמוד תורה (עי' מאורי אור על מכילתין כאן).

על פי דברי המהרש"א במס' שבת (שם) בביאור השאלה: "פלפלת בחכמה", יש ליישב הקושיא באופן נוסף, דכך כתב המהרש"א: "ואמר 'פלפלת בחכמה', דהיינו, שלא יהא אדם מפלפל פלפול של הבל, אלא שיהא כוונתך לפלפל בשכל וחכמה ודעת'", ונמצא שאין השאלה על עצם הפלפול, כי יתכן שאין חובה בכך, אכן, דבר זה ברור, שכאשר אכן מפלפלים בתורה, חובה לפלפל בשכל וחכמה ודעת, ולא חלילה בפלפול של הבל, וזהו תורף השאלה: "פלפלת בחכמה", היינו, האם היה הפלפול בחכמה או שלא בחכמה כי אם בפלפול של הבל, ובכן שפיר אין כאן סתירה לסוגייתנו.