טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה – ארגמון קהה קוצים 

 

"ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה" (שבת, כו ע"א).

 

שם עברי:: ארגמון קהה קוצים        שם באנגלית: Banded Dye-Murex 

שם מדעי: (Murex trunculus) Hexaplex trunculus          שם נרדף במקורות: חילזון, תכלת


נושא מרכזי: הקשר בין חילזון התכלת ונחלת זבולון?

 

לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.
 

על פי דברי רבי יוסף "ציידי"(1) החלזון פעלו לאורך החוף מ"סולמות של צור" עד חיפה. מלאכתם הייתה לא רק לאסוף את החלזונות אלא גם להפיק את הצבע וכמו שפירש רש"י: "וליוגבים - לשון יקבים, שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו, כדאמרן בפרק כלל גדול לקמן, והניחם נבוזראדן ללבושי המלך". האתר "סולמא של צור" מוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל ומזוהה כקצה המערבי של רכס סולם צור. הכוונה לרכס ההרים המוארך והתלול המשתפל מן הגליל העליון אל הים התיכון. השם "סולם צור" מתועד כבר מהתקופה ההלניסטית, וכנראה נבע מכך שבמקטע זה של דרך הים שבין ארץ ישראל ובין ערי החוף הפיניקיות היה צורך לעלות ולרדת בתלילות על גבי הרכס. רש"י פירש: "סולמא דצור - מעלה הר, וקצרה המסילה וגבוהה, וקורין אותה פוייאיא"ה (מ. קטן(2) פירש pui = רמה). הגבול הדרומי של רצועת החוף היתה חיפה שאת שמה אין אנו פוגשים במקרא ובמשנה אלא במדרשים ובתלמוד. במקומות רבים מוזכר רב אבדימי דמן חיפה. בבספרי (דברים, וזאת הברכה, פיסקא שנ"ד) נאמר: "דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא מנין אתה אומר שאין ספינה אובדת בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכלי זכוכית וכל כלי חמדה שאין הים הגדול מקיאה לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא תלמוד לומר כי שפע ימים ינקו". בתקופה הצלבנית נקראה חיפה גם בשם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima) או פּוֹרְפִירְיוֹן שפירושו "העיר הסגולה" על שם צבע הארגמן היוקרתי המופק מהחילזון ארגמון קהה קוצים שהיה נפוץ באזור.

מהמדרש במסכת מגילה (ו ע"א) ניתן להסיק שאותם "ציידי" חילזון היו מבני זבולון ושרצועת חוף זו הייתה חלק מנחלתם: "אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר [עמים הר יקראו]... ושפני טמוני חול. תני רב יוסף: שפני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה. אמר לפניו: רבונו של עולם מי מודיעני? אמר לו: שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום". מאמר חז"ל זה עולה בקנה אחד עם ברכותיהם של יעקב ומשה: "זבולן לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אנית, וירכתו על-צידן" (בראשית, מט י"ג), "ולזבולן אמר, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, עמים הר-יקראו שם יזבחו זבחי-צדק, כי שפע ימים יינקו, ושפני טמוני חול" (דברים, לג י"ט). אגב, גם בימינו מקובל לקרוא לשטח בין חיפה לעכו בשם "עמק זבולון".

פסוקי מקרא ומאמרי חז"ל הממקמים את נחלת זבולון בחוף הים עומדים, לכאורה, בסתירה לתיאור מקום נחלתו של שבט זבולון בספר יהושע (יט י'-טו'). על פי תיאור זה נחלת השבט השתרעה בצד הצפוני של ארץ ישראל באזור הר התבור בין נחלות השבטים אשר, נפתלי, יששכר ומנשה (איור 1). כמענה לקושי זה פירש הגר"א "שהיה לזבולון מובלעת בנחלת אשר שגבלה בתחום ארץ הצידונים והגיע עד הים"(3). הסבר אחר מובא בזוהר (פרשת משפטים, ח"ב) ובתרגומים אונקלוס והירושלמי בהם מבואר כי ברכת יעקב ומשה היא ברכה לעתיד לבוא, שזבולון יכבוש בעתיד איים בים, ואילו נחלתו המקורית השתרעה ביבשה. בתרגום אונקלוס (בראשית, מט י"ג) נאמר: "זבולון על ספר יממיא ישרי והוא יכביש מחוזין בספינן וטוב ימא ייכול ותחומיה יהי מטי עד צידון". הסבר מודרני לסתירה לכאורה הוצעה על ידי מ. קליין וא. פרנק(4).

הצעתם נראית במבט ראשון נועזת אך היא משתלבת היטב בתשובתו של הגר"א(5). קליין ופרנק ריכזו מחקרים סטרטיגרפיים וארכיאולוגיים המצביעים על קיומו של אסטואר (שפך נהר אל הים בצורת משפך שקודקודו פונה אל תוך היבשת) במוצא הקישון אל הים לפני כ- 3,000 – 3,500 שנה. קודקודו של האסטואר (הנקודה הדרום-מזרחית ביותר של קו החוף) מגיע על פי ההשערה לאזור יגור של ימינו. קו החוף חדר, אם כן, אל תוך נחלת אשר ובקצהו הדרום-מזרחי גבל בנחלת זבולון. איזור זה הפך למישור יבשתי עקב שקיעת החול שהובל על ידי הים מהנילוס וחומר סחף שהובא על ידי הקישון. שקיעת הסחף גרמה לתזוזת קו החוף מערבה למקומו הנוכחי. שינויים אלו מאפשרים להסביר כיצד ניתן למקם את נחלת זבולון בעמק יזרעאל ויחד עם זאת לאפשר את קיומו של חוף ים בנחלתו (איור 2).

 

תפוצת ארגמון קהה קוצים

הנחת היסוד בכתיבת השורות הבאות היא שהחילזון ששימש לצביעת התכלת היה ארגמון קהה קוצים (ראו במאמר "חלזון זהו גופו דומה לים" (מנחות, מד ע"א) https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=11846) (תמונה 1). לאור הנחה זו מתעוררת השאלה מדוע הגביל רב יוסף את פעילות ציידי החילזון למרחב שבין סולם צור וחיפה? עיון במפת התפוצה הכללית של ארגמון קהה קוצים מלמדת שהם נפוצים בחופי הים התיכון, הים השחור ובחופים האטלנטיים של אירופה ואפריקה (איור 3) ובעיקר ספרד, פורטוגל ומרוקו. האיים הקנריים והאיים האזוריים.

הארגמון מאכלס את אזור הכרית ואת אזור התת-כרית (infralittoral) בעומק מים בין 1 – 100 מ' ובעיקר עד עומק 30 מ'. המין מאכלס תשתית קשה ורכה מחופים סלעיים ועד חוליים בוציים אך מעדיף חופים בוציים. באזורים רבים צפיפות אוכלוסיית הארגמון רבה ויש לו ערך כלכלי כמשאב מזון(6).

לאור נתונים אלו ניתן היה לאסוף את הארגמון לאורך רוב חופי הארץ ומדוע קבע רב יוסף שציידי החילזון שנבוזראדן השאיר בארץ היו רק "מסולמות של צור ועד חיפה"? ייתכן והביטוי "ציידי החילזון" איננו מתייחס רק לפעולת האיסוף שאינה דורשת מומחיות מיוחדת אלא לתהליך הצביעה שהיה ידוע רק למתי מעט. צביעת התכלת הייתה מאז ומתמיד סוד מקצועי שמור ("תכלת אין לה בדיקה ואין נקחית אלא מן המומחה" (מנחות, מב ע"ב)). מסיבה זו היא נעלמה עם הכיבוש המוסלמי בניגוד למסורת צביעת תולעת השני שהייתה מוכרת לרבים ולכן שרדה עד ימינו. ניתן לשער שתהליך הצביעה היה מוכר רק לבני זבולון והוא התבצע לאורך החוף הסמוך לצור (מסולם צור עד לחיפה) שכנראה הייתה מרכז צביעה חשוב. לא בכדי ביקש שלמה המלך את עזרת חירם לצורך זה: "ועתה שלח־לי איש־חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחֹשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם־החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי" (דברי הימים ב', פ"ב ו').

 

איור 1. חלוקת א"י לנחלות         מקור: Janz		איור 2. מפה סכמתית של אסטואר הקישון. מקור: מ. קליין וא. פרנק

 

תמונה 1. ארגמון קהה קוצים		איור 3. מפת התפוצה של הארגמון      מקור: Itzuvit

  

 

---

(1) ראו דיון לגבי השאלה האם לכידת בעלי חיים איטיים בשבת היא בגדר צידה. הרב א. סמט, 'צידת בעלי חיים איטיים בשבת', תחומין י"ח (תשנ"ח), עמ' 295-303.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(3) דבריו הובאו באטלס דעת מקרא, יהודה אליצור ויהודה קיל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993. עמ' 158
(4)  'המחקר הפליאו-גאוגרפי כעזר להבנת תחומי נחלת זבולון', מגדים נה (ניסן תשע"ד), עמ' 145-157.
(5) שני ההסברים מציעים קשר לים בעזרת רצועה אלא שהגר"א מציע רצועה יבשתית היוצאת מנחלת זבולון, חולפת בנחלת אשר ומגיעה לחוף. קליין ופרנק מצביעים על חדירת רצועת ים (אסטואר) אל נחלת אשר המגיעה עד נחלת זבולון.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)