הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

נדרים לח ע"ב

נדרים לח, ב
מובא במשנה: "המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש (רפואת הגוף) אבל לא רפואת ממון (רפואת בהמתו)".

המשנה אומרת שלמרות שאדם נודר שלא להיטיב עם חברו לרפא אותו הוא יכול (כנראה הסיבה בגלל שזרת לא רק הנאה, אלא גם מצוה..
התלמוד הירושלמי (מלמד אותנו יסוד פסיכולוגי חשוב ביחס לדין זה. השאלה היא מה קורה עם ישנו רופא אחר שיכול לרפא את אותו אדם האם במקרה כזה מותר לרופא שאסר לגרום הנאה לחברו לרפא את אותו חבר. בפשטות היינו חושבים שאסור, אולם הירושלמי מחדש שעיקר הרפואה נובע מהאימון שהחולה רוכש לרופא (צד פסיכולוגי). לכן אם החולה מעדיף את הרופא האוסר עליו הנאה, הרי שמותר להתרפא ממנו

תלמוד ירושלמי נדרים ד, ב
"וחרנה אמ' כאן בשיש לו מי שירפאנו וכאן בשאין לו מי שירפאנו. אם בשיש לו מי שירפאנו אפי' רפואת נפש לא ירפאנו (מדוע מותר לרפא את גופו)? לא מכל אדם זוכה להתרפא".