יכולת ההכלה / רפי זברגר

סוטה מט ע''א
 

הקדמה 

המשנה בעמוד א' ממשיכה את המשנה הקודמת, ועוסקת במספר נושאים שבטלו מן העולם ברגע היסטורי מסוים [לאחר שבטל דבר אחר אשר ''הניע'' אותו]. להלן מספר דוגמאות:

הנושא

התלמוד, לקראת סיום הפרק האחרון של המסכת, מוסיף, על רשימת התופעות/הנהגות הנ''ל, וביחס לרבי נאמר:
משמת רבי [יהודה הנשיא] הוכפלו הצרות. יש להבין מדוע רבי יהודה הנשיא, שהמשנה מייחסת לו ענווה ויראת חטא, גורם ''לשקט מדיני'' כך שלאחר מותו, חסרונו גורם להכפלת הצרות המדיניות בעם ישראל?
במאמר ''אנטונינוס ורבי'' לפרשת תולדות, תשע''ג, תוארו בהרחבה יחסי ידידות והערכה גדולים מאוד בין נשיא ישראל [רבי יהודה] למנהיג הרומיים באותה תקופה - אנטונינוס. אין ספק שהמנהיג הרומי היה מוגדר ''מתון'' ומתוך כך יכל להיווצר הקשר המופלא בין שני המנהיגים. אך מנגד, לחוכמתו ותבונתו הרבה של רבי יהודה הנשיא, ולתכונותיו המיוחדות של ענווה וכבוד הדדי לכל אדם – יש ללא ספק תרומה מכרעת, גם לשקט המדיני ששרר בימיו, ופסק לאחר מותו.  
 

מהו המסר

תכונת הענווה מצמיחה מתוכה ''יכולת הכלה''. יכולת לקבל אנשים הנוהגים שונה, חושבים שונה, ותרבותם שונה לגמרי, למרות זאת, אין תהום פעורה ביניהם. הדבר נכון בקשרים בינאישיים בין כל בני אדם, ואם קיים גם אצל המנהיגים, [במיוחד כאשר יכולת זו הדדית משני הכיוונים] - ''השמיים הם הגבול''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]