אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"נמצא אחד מהם קרוב או פסול"
היאך חלים כל קידושין שהם – והלא תמיד נמצאים שם קרובים?
ראובן השתדך עם בתו של שמעון. עודו משודך הגיע באחד הימים לבקר בבית חותנו לעתיד שם ערכו לכבודו סעודה. אלא שמהסעודה נעדרה הכלה העתידית – משודכתו של ראובן. לכשתהה על כך ראובן וקבל באוזני שמעון מדוע הכלה-הבת אינה יושבת עימם לשולחן, הודיע לו שמעון כי כך הורה שלא תבוא לשבת עימם עד שלא יתן לה החתן ראובן טבעת. באותו מקום בו אירע מעשה זה – נהוג היה כבימינו שהקידושין נערכים על ידי נתינת טבעת – כך ששמעון אבי הבת התכוון למעשה שראובן יקדש את בתו, ואז תהא זו סעודת אירוסין - אף כי לא אמר זאת בפירוש. החתן-ראובן, התרצה, הוציא מכיסו טבעת ונתנה לשמעון עבור ביתו, והיא נקראה לשבת בשולחן לסעוד יחד עם כל המסובים שבמקום. כעבור תקופה קצרה עוד לפני שנערכה חופה ונישואין, נתפרדה החבילה מחמת סיבות כל שהן ומבלי שקיבלה גט עמדה בתו של שמעון ונישאה לאדם אחר ואף ילדה לו מספר ילדים. כעבור כמה שנים הגיע ראובן והביא עדים כי הוא קידש את אותו אשה והיא יצאה ממנו בלא גט, כך שאסורה היא לבעלה ואף ילדיה ממזרים הם.
הרב שלפניו הובאה השאלה – חיפש צדדים להיתר שהרי היתה כאן שאלת ממזרות, ולפיכך שיגרה אל רבן של כל בני הגולה – רבינו שלמה בן אדרת, תוך שהוא מציין שבאותה סעודה – סעודת אירוסין נכחו גם קרובים רבים ולפיכך יתכן שפוסלים הם את עדות הקידושין והרי זו כמי שלא נתקדשה מעולם. ("שו"ת הרשב"א" א, אלף קפט). דבריו של אותו שואל, מיוסדים על המשנה לפנינו שאף מאה עדים בדבר אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדות כולם בטלה.
למעשה – מהווה הצעתו ערעור ופקפוק על כל מעשה קידושין שהוא. שהרי בכל טקס חופה וקידושין קיימים במקום עשרות קרובים הרואים את המעשה - כך שאם נחשיבם כעדים, הרי שבכל עדות קידושין לעולם יש קרוב או פסול הרואה את הדבר ופוסל את העדות. הראשונים לעמוד על שאלה זו הם תוספות בסוגייתנו (ד"ה שמואל אומר) העומדים ומקשים, "היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנים גט שיש במעמד קרובים והיה לנו לומד שעדות הכשרים בטל", שכן כאמור אם הימצאותו של קרוב במעמד קידושין או גירושין וראייתו את המעשה מחילה עליו דיני עד – הרי לא נוכל להכשיר אף מעשה קידושין שנעשה במעמד קרובי משפחה.
שתי תשובות עקרוניות יש בשאלה זו – האחת של רש"י והשניה של תוספות. רש"י לפנינו (ד"ה בזמן שהתרו בהן) מבהיר, שלא מצטרפת עדותו של הקרוב או הפסול אלא כשהשתתף בעדות מתחילה וכגון שהיה מהמתרים בעובר עבירה שלא לעשותה, שאז כשראהו עובר העבירה למרות ההתראה, הרי הוא מצטרף לעדות וכיון שקרובו של עובר העבירה הוא – פוסל את כל העדות.
ואילו תוספות מיישבים, כי עדותם של הקרובים או הפסולים מצטרפת לפסול את כל העדות רק באופן שבאים אחר כך לבית הדין להעיד על מעשה זה, אך לא די בראיה לבדה. מחלוקתם של רש"י ותוספות רחבה היא מאד, שכן דעת רש"י שבאופן שהקרוב השתתף בעדות אף אם לא בא לבית הדין להעיד פוסל הוא את העדות, ולדעה זו השלכות על עניינים רבים.
על פי דברים אלו - השיב הרשב"א לשואלו - אין כל אפשרות לפסול את אותו מעשה קידושין עימו פתחנו, שכן אף שהיו קרובים שראו את נתינת הטבעת מכל מקום כיון שלא השתתפו באותה עדות אין הם פוסלים אותה. ולפיכך אותה אשה – אשת ראובן היא ועליה לצאת מבעלה השני.
הלכה ולמעשה וכדי לצאת מכל שאלה ופקפוק, הנהיגו גדולי עולם מימי קדם, שבכל קידושין מייחדים מלכתחילה שני עדים כשרים ורחוקים מכל קירבה אפשרית לחתן או לכלה – והם שמשמשים עדי קידושין כשעתה אף קרוב או פסול אינו פוסל את עדות הקידושין ואלו חלים ללא כל פקפוק. ב"קצות החושן" (לו, ו) וביתר הרחבה בספרו "אבני מילואים" (מב, ג) מסביר כי אף במקרה בו לא ייחדו עדי קידושין – עדיין אין ראיית הקרובים פוסלת את הקידושין, כיון שדעת המקדש היא שקובעת מי יהיו עדיו למעשה זו, והוא דעתו רק על עדים כשרים ולפיכך אף קרוב או פסול אינו יכול לפסול את מעשה הקידושין.
בשולי הענין יצוין שנידונה של שאלה זו רחב ביותר, וכל גדולי עולם עסקו בה תדיר והיא מסתעפת לעניינים רבים. דיניה מובאים בהרחבה בטור ובית יוסף, בש"ך, בקצות החושן, נתיבות המשפט ואבני מילואים, ולמעשה כמעט אין שו"ת וספר הלכה ששאלה זו אינה נידונת בו באופנים שונים.
