יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם
נדרים כ ע"ב
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: (דברים א, יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וכתיב: (דברים א, טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, ולא כתיב נבונים, וכתיב: (בראשית מט, יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, וכתיב: (דברי הימים א יב, לג) [וּ]מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים [לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם]".
פירש המפרש: "יששכר חמור גרם - חמור גרם ליששכר שנולד, אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה". ועדין לא מבואר מה הענין בחמור דוקא, הרי יעקב הוא שהפנה את חמורו לאהל לאה. והמהרש"א כתב: "יששכר חמור גרם כו'. עיין פירש"י אבל בערוך פירש בערך חמרא כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמעה לאה ויצאה לקראתו וקראתו עכ"ל וק"ל". ועדין לא מבואר מה ענין נהקת החמור ולמה חמור דוקא.
אלא שחמור הוא סמל הקור, כדברי הגמרא במסכת שבת (דף נג ע"א) שחמור – אפילו בשיא חוֹם חודש תמוז קר לו. והפוך ממנו הסוס, ככתוב: (יחזקאל כג, כ) וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם. ובמסכת יבמות דף עו ע"א אמר אביי: "אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה: (בראשית מט, ג) כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי – שלא ראה קרי מימיו?!", כלומר שיעקב אבינו הוא הדוגמה לשיא הקרירות בעניני תשמיש. והנה בא יעקב מן השדה בערב על החמור, כאשר הוא גם יגע מהמלאכה המתישה. פניו לרחל, והנה היא לאה. וכיצד יעמיד שנים עשר שבטי-יה? יצאה לאה אל מול אותה קרירות, ובריצויה הפכה את הקערה על פיה, ואת החושך לאור, והביאה חום שאפילו בדורו של משה רבינו לא היה.
